אם כן תנהו ענין לכלים המשמשים לעבודה זרה. בהמשך הברייתא שנינו, מכאן אמרו: עבודה זרה של נכרי אינה אסורה אלא עד שתעבד, ושל ישראל נאסרת מיד.

ומקשים: והא [והרי] בכלים אוקימנא לה [העמדנו אותה], המשמשים את העבודה זרה, ולא בפסילי עבודה זרה עצמה! ומשיבים, אמר קרא [הכתוב]: "אשר אתם ירשים אתם את אלהיהם" (דברים יב, ב), מקיש (משוה) כתוב זה אלהיהם לכלים, מה כלים אינם אסורים עד שיעבדו, אף אלהיהם נמי [גם כן] אינם אסורים עד שיעבדו. ומן הצד האחר: ור' עקיבא דלא מקיש [שאינו משווה] בין הדברים, שהרי לשיטתו עבודה זרה של נכרי אסורה מיד, אמר לך [יכול לומר לך]: "את" שנאמר שם הפסיק הענין, לחלק בין "ההרים" (כלומר, הכלים) ובין "אלהיהם".

ועוד לבירור השיטות, שואלים: ור' ישמעאל, אשכחן [מצאנו] שעבודה זרה של נכרי שאינה אסורה עד שתעבד, אבל של ישראל שאסורה מיד מנא ליה [מנין לו]? ומשיבים: סברא הוא [סברה היא זו], ממה שעבודה זרה של נכרי אינה נאסרת עד שתעבד, מכאן שזו של ישראל אסורה מיד. ומקשים: אימא [אמור]: של ישראל כלל וכלל לא תיאסר! ודוחים: השתא [עכשיו, הרי] גניזה בעיא [צריכה היא] עבודה זרה של ישראל, ואין לה ביטול, וכי איתסורי לא מיתסרא [להיאסר אינה נאסרת]?

ומקשים: ואימא [ואמור]: עבודה זרה זו של ישראל יהא דינה כמו של נכרי! ומשיבים, אמר קרא [הכתוב]: "ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל" (דברים ט, כא), לומר שמשעת עשייה קם ליה [עמד לו] בחטא.

ודוחים: אימא הני מילי למיקם גברא [אמור שדברים אלה אמורים כדי שיעמוד האיש] בחטא, שמיד שעשה צלם לעבודה זרה הריהו חוטא, אבל איתסורי לא מיתסרא [היא עצמה להיאסר אינה נאסרת]! ומשיבים, אמר קרא [המקרא]: "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה" (דברים כז, טו), לומר: משעת עשייה קם ליה [עומד הוא] ב"ארור".

ומקשים: גם כאן, אימא הני מילי למיקם גברא [אמור שדברים אלה אמורים שיעמוד האיש] ב"ארור", אבל איתסורי לא מיתסרא [היא עצמה להיאסר אינה נאסרת]! ומשיבים: "תועבת ה'" כתיב [נאמר] (דברים כז, טו), משמע שהיא עצמה תועבה ואסורה.

ושואלים: ור' עקיבא, שסבור שאינה נאסרת מיד, כיצד הוא מפרש כתוב זה? לדעתו הכוונה היא שעושה דבר המביא לידי תועבה כלומר, לידי עבודה זרה, אבל אין ללמוד מכאן שהיא עצמה קרויה כך מתחילתה.

ומבררים את שיטת ר' עקיבא: ור' עקיבא, עבודה זרה של נכרי שאסורה מיד מנא ליה [מנין לו]? אמר עולא, אמר קרא [המקרא]: "פסילי אלהיהם תשרפון באש" (דברים ז, כה), לומר: מיד משפסלו נעשה אלוה.

ומן הצד האחר, ואידך [והאחר, ר' ישמעאל] כיצד הוא מפרש פסוק זה? ההוא מיבעי ליה לכדתני [אותו פסוק נצרך לו לכמו ששנה] רב יוסף, דתני [ששנה] רב יוסף: מנין לגוי שפוסל אלוהו שיכול לבטלו? שנאמר: "פסילי אלהיהם תשרפון באש".

ומן הצד השני, ואידך [והאחר, ר' עקיבא] מנין לומד הוא דבר זה? נפקא ליה [יוצא לו הדבר] ממה שאמר שמואל, ששמואל רמי [השליך, הראה סתירה], כתיב [נאמר]: "לא תחמד כסף וזהב עליהם" (דברים ז, כה), וכתיב [ונאמר] בהמשך: "ולקחת לך" (דברים ז, כה), שרשאי אתה לקחת, הא כיצד? אם פסלו הנכרי לאלוה — "לא תחמד" ולא תקח, לפי שהוא נאסר מיד, אם פסלו מאלוה וביטלו — הרי בזה אפשר לקיים "ולקחת לך".

ושואלים עוד: ור' עקיבא, אשכחן [מצאנו] מקור לכך שעבודה זרה של נכרי שאסורה מיד, של ישראל שאינה אסורה עד שתעבד מנלן [מנין לנו]? אמר רב יהודה, אמר קרא [המקרא]: "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה... ושם בסתר" (דברים כז, טו), עד שיעשה לה דברים שבסתר כלומר, שיעבוד אותה.

ומן הצד האחר, ואידך [והאחר, ר' ישמעאל] כיצד הוא מפרש את הדבר? ההוא מיבעיא ליה [אותו פסוק נצרך לו] לכמו שאמר ר' יצחק, שאמר ר' יצחק: מנין לעבודה זרה של ישראל שטעונה גניזה? שנאמר: "ושם בסתר" כלומר, צריכים לשים אותה במקום נסתר, בגניזה.

ואידך [והאחר, ר' עקיבא] מנין לומד הוא דבר זה? נפקא ליה [יוצא לו הדבר] ממה שאמר רב חסדא אמר רב, שאמר רב חסדא אמר רב: מנין לעבודה זרה של ישראל שטעונה גניזה? שנאמר: "לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך" (דברים טז, כא), ללמד: מה מזבח טעון גניזה, אף אשרה טעונה גניזה.

ואידך [והאחר, ר' ישמעאל] מה הוא לומד מפסוק זה? ההוא מיבעי ליה [אותו פסוק נצרך לו] לכמו שאמר ריש לקיש, שאמר ריש לקיש: כל המעמיד (הממנה) דיין שאינו הגון (מצד בערותו או רשעתו) — כאילו נוטע אשרה בישראל, שנאמר: "שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך" (דברים כז, יח), וסמיך ליה [וסמוך לו] הכתוב: "לא תטע לך אשרה כל עץ" (דברים כז, כא).

אמר רב אשי: ובמקום שיש תלמידי חכמים, אם הוא מעמיד דיין שאינו הגון — כאילו נטעו לעץ אשרה אצל מזבח ה', שנאמר: "אצל מזבח".

א בעי [שאל] רב המנונא: ריתך כלי שבור ותיקנו לעבודה זרה, מהו? ושואלים: עבודה זרה דמאן [של מי]? אילימא [אם תאמר] עבודה זרה של נכרי, הלוא בין לר' ישמעאל ובין לר' עקיבא הכלים הללו משמשי עבודה זרה הן, ומשמשי עבודה זרה אין אסורין עד שיעבדו בהם בפועל! אלא בהכרח מדובר בעבודה זרה של ישראל, ואולם עדיין יש לברר:

אליבא דמאן [לפי שיטת מי]? אילימא אליבא [אם תאמר לפי שיטת] ר' עקיבא, השתא היא גופה לא מיתסרא [עכשיו, הרי היא עצמה אינה אסורה] עד שתעבד בפועל, משמשיה מיבעיא [נצרכה לומר] שאינם אסורים? ואלא תאמר כי השאלה היא אליבא [לפי שיטת] ר' ישמעאל שאמר: עבודה זרה של ישראל אסורה מיד, וכך הוא שואל:

מאי [מה] יהיה הדין במשמשיה? האם משמשין ממשמשין גמרינן [אנו למדים], מה התם [שם] בשל גוי אינם אסורים עד שיעבדו בפועל, אף הכא [כאן] בשל ישראל אינם נאסרים עד שיעבדו, או דלמא מינה גמר [שמא ממנה עצמה הוא לומד], מעבודה זרה של ישראל, מה היא עצמה אסורה מיד אף משמשיה אסורין מיד?

גם זאת יש לדחות: אם זו היא השאלה של רב המנונא, מאי איריא דקא מיבעיא ליה [מה שייך, מדוע דווקא נשאלה לו השאלה] בריתך כלי? תיבעי ליה [שתישאל לו השאלה] בעשה כלי לצורך זה מתחילה!

ומשיבים: רב המנונא עוסק בכלי ששימש כבר לעבודה זרה ונשבר, ומשום טומאה ישנה קמיבעיא ליה [נשאלה לו השאלה], דתנן [ששנינו במשנה]: כלי מתכות, בין פשוטיהן כלומר, בין שהם כלים בלי בית קיבול, ובין מקבליהן שיש בהם כלי קיבול, אם נגעה בהם טומאה — הרי הם טמאין, אם נשתברו — טהרו, אם חזר ועשאן מן השברים הללו כלים — יחזרו לטומאה ישנה;

והכי קמיבעיא ליה [וכך נשאלה לו השאלה]: כי הדרא [כאשר חוזרת] טומאה לכלים, כגון על ידי ריתוך — הני מילי [דברים אלה אמורים] להחזיר את הטומאה בכלים הללו לטומאה דאורייתא [שמן התורה] שהיתה בהם, אבל טומאה דרבנן [של דברי סופרים] — לא, וטומאת עבודה זרה היא רק מדברי סופרים, או דלמא לא שנא [שמא אינו שונה]? ושואלים: ותיבעי ליה [ושתשאל לו השאלה] בשאר טומאות דרבנן [מדברי סופרים], מדוע שאל דווקא לענין עבודה זרה?

ומשיבים: חדא מגו חדא קמיבעיא ליה [אחת מתוך אחת נשאלה לו], כלומר שאל שאלה אחת הנובעת משאלה אחרת, וכך יש להבין את השאלה: טומאה דרבנן [שמדברי סופרים] מי הדרא [האם היא חוזרת] או לא הדרא [חוזרת]? אם תימצי לימא [תמצא לומר] לא הדרא [אינה חוזרת], טומאה של עבודה זרה, משום חומרא של עבודה זרה מי שויוה רבנן כטומאה דאורייתא [האם עשו אותה חכמים כטומאה שמן התורה] או לא? שאלה זו לא נפתרה ונשארה בתיקו [תעמוד] השאלה במקומה.

ב בעי מיניה [שאל אותו] ר' יוחנן מר' ינאי: תקרובת עבודה זרה של אוכלים, שמביא אוכלים כתקרובת, מהו [מה] דינם? מי מהניא להו [האם מועיל להם] ביטול שמבטל אותם הגוי, לטהרינהו [לטהר אותם] מטומאה שהטילו חכמים על תקרובת עבודה זרה, או לא?

ושואלים: ותיבעי ליה [ושתישאל לו השאלה] לגבי כלים של עבודה זרה, האם נטהרו כשביטלם! ומשיבים: בכלים לא קמיבעיא ליה [נשאלה לו השאלה], ומדוע? כיון דאית להו [שיש להם] אפשרות של טהרה במקוה — טומאה נמי [גם כן] בטלה כאשר מבטל אותם, כי קמיבעיא ליה [כאשר נשאלה לו השאלה] — הרי זה באוכלין, שאינם נטהרים במקוה, האם טומאה שהיתה בהם בטילה כשהוא מבטלם מלהיות תקרובת.

ושואלים: ותיבעי ליה [ושתשאל לו השאלה] בעבודה זרה גופה [עצמה], כגון שעשה עבודה זרה מאוכלים! ומשיבים: עבודה זרה גופה [עצמה] לא מיבעיא ליה [נשאלה לו],