של מציק (איש אלים) אחד ברימון שהטילה נפל לבור, ובא כהן והציץ בבור, שרצה לידע אם נפל זה זכר הוא אם נקבה הוא, שכן יש הבדל בין לידת זכר או נקבה לענין דיני טומאה וטהרה של יולדת. ולא ראה הכהן את הנפל, אלא שיש חשש שמא הנפל נמצא בתוך הבור, ואולי נטמא בטומאת מת מפני שהאהיל עליו, ובא מעשה לפני חכמים וטיהרוהו, מפני שחולדה וברדלס מצוין שם ואכלוהו או גררוהו משם.

והא הכא [והרי כאן] שודאי הטילה נפל, ספק גררוהו החיות ספק לא גררוהו, וקאתי [ובא] ספק זה ומוציא מידי ודאי!

ודוחים: לא תימא [אל תאמר] הטילה נפל ודאי לבור, שהוא ודאי מטמא, אלא אימא [אמור]: הטילה כמין נפל לבור, ויש איפוא ספק מתחילה אם הוא מטמא.

ומקשים: כיצד אפשר לפרש כך? והא [והרי] רק "לידע אם זכר אם נקבה הוא" קתני [שנה]!

ומשיבים: הכי קאמר [כך הוא אומר] זאת כוונת הדברים: לידע אם רוח הפילה כלומר, דבר שאינו בגדר וולד, או אם נפל הטילה, ואם תמצי [תמצא] לומר נפל הטילה, לידע אם זכר אם נקבה.

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] באופן אחר: כיון שחולדה וברדלס מצוין שם — ודאי גררוהו, ואין זה ספק.

א ושבים לעיקר מחלוקת ר' יוחנן וריש לקיש, בעבודה זרה שנשתברה מאליה שלדעת ריש לקיש היא מותרת. איתיביה [הקשה לו] ר' יוחנן ממשנתנו: מצא תבנית יד או תבנית רגל של צלמים — הרי אלו אסורין, מפני שכיוצא בהן נעבד; אמאי [ומדוע] אסורים? הא [הרי] שברים נינהו [הם], ולשיטתך שברי עבודה זרה מותרים!

ודוחים: הא תרגמה [הרי כבר פירש אותה] שמואל: בעומדין על בסיסן, שיש לחשוש שהם נעבדים כמות שהם, ואינם בכלל שברים.

עוד איתיביה [הקשה לו] ר' יוחנן ממה ששנינו: גוי מבטל עבודה זרה שלו שהוא עצמו עובד אותה, או של חברו שחבירו עובד אותה אף שהוא אינו עובדה. ואולם ישראל אינו מבטל עבודה זרה של גוי. ויש לשאול: אמאי [מדוע] הדין כך? תיהוי [תהיה זאת] אותה עבודה זרה שביטלה הישראל, כעבודה זרה שנשתברה מאליה, ותהיה מותרת!

אמר אביי: אין מדובר ששבר חלק מן העבודה זרה, אלא שפחסה (שמעך אותה). ושואלים: וכי [וכאשר] רק פחסה מאי הוי [מה בכך]? והא תנן [והרי שנינו במשנה]: פחסה את העבודה זרה אף על פי שלא חסרה — בטלה!

ומשיבים: הני מילי [דברים אלה אמורים] שפחסה גוי, אבל פחסה ישראל לא בטלה.

ורבא אמר: לעולם כי [כאשר] פחסה ישראל נמי [גם כן] היא בטלה מן הדין. אלא דבר זה שלא יוכל ישראל לבטל עבודה זרה של גוי, הוא גזרה של חכמים דלמא מגבה לה [שמא מגביה אותה] תחילה וקונה אותה לעצמו והדר [ואחר כך] מבטיל לה [אותה], והוי [ואז הריהי] עבודה זרה שביד ישראל, וכל עבודה זרה שביד ישראל אינה בטלה לעולם. אבל עבודה זרה שנשתברה מאליה — בטלה.

עוד איתיביה [הקשה לו] לשיטת ריש לקיש ממה ששנינו: גוי שהביא אבנים מן המרקוליס ערימת אבנים שעשויה לעבודה זרה, וחיפה בהן באבנים הללו דרכים וטרטיאות (תיאטרונות) — הרי האבנים מותרות כיון שהגוי ביטלן, וישראל שהביא אבנים מן המרקוליס וחיפה בהן דרכים וטרטיאות — האבנים אסורות. ויש לשאול: לדעת ריש לקיש אמאי [מדוע] אסורות? תיהוי [שתהא זו] לפחות כעבודה זרה שנשתברה מאליה שמותרת לשיטתו!

ומשיבים: הכא נמי [כאן גם כן] יש לפרש כדברי רבא, שגזרו שלא יוכל ישראל לבטל עבודה זרה, למרות שאם נשברה בעצמה — הריהי מותרת.

ועוד איתיביה [הקשה לו]: גוי ששיפה (שייף, הקציע) מעבודה זרה לצרכו כלומר, שהיה צריך למה ששיפה — בין היא עבודה זרה עצמה, ובין שיפוייה — מותרין, שהרי בעצם השיפוי הוא מבטלה, שאינו נוהג בה כבוד. אבל אם עשה את השיפוי הזה לצרכה, כגון לייפותה — היא אסורה עדיין, אבל שיפוייה שאינו רוצה בהם מותרין, שהרי ביטל אותם ואינו רוצה בהם. וישראל ששיפה עבודה זרה, בין לצרכו בין לצרכה — היא ושיפוייה אסורין. ויש לשאול: אמאי [מדוע] כששיפה ישראל שיפוייה אסורים? תיהוי [שתהא זו] כעבודה זרה שנשתברה מאליה!

ומשיבים: הכא נמי [כאן גם כן] יש להסביר כדברי רבא, שמשום גזירה היא, שמא יקנה אותה תחילה ישראל.

ועוד איתיביה [הקשה לו] ממה ששנינו, ר' יוסי אומר: עבודה זרה שוחק וזורה לרוח או מטיל אותה לים. אמרו לו: אין תקנה בשחיקה, כי אף היא נעשה (נעשית) זבל, וכתיב [ונאמר]: "לא ידבק בידך מאומה מן החרם" (דברים יג, יח). ויש לשאול: אמאי [מדוע] ייאסר הדבר? תיהוי [שתהא זו] כעבודה זרה שנשתברה מאליה!

ומשיבים: הכא נמי [כאן גם כן] יש להבין כדברי רבא, שהוא משום גזירה.

ועוד איתיביה [הקשה לו] ממה ששנינו, ר' יוסי בן יסיאן אומר: מצא צורת דרקון שיש לומר שהוא עבודה זרה, וראשו חתוך, ספק גוי חתכו ספק ישראל חתכו — מותר, ודאי ישראל חתכו — אסור. ויש לשאול: אמאי [מדוע] אסור כשחתכו ישראל? תיהוי [שתהא זו] כעבודה זרה שנשתברה מאליה!

ומשיבים: הכא נמי [כאן גם כן] יש להשיב כדברי רבא.

ועוד איתיביה [הקשה לו] ממה ששנינו, ר' יוסי אומר: אף לא יקח ירקות הגדלים תחת אשירה (עץ של עבודה זרה) בימות הגשמים, מפני שהנבייה (השלכת) נושרת עליהן ומשמשת לירקות כזבל, ונמצא נהנה מעבודה זרה. ויש לשאול: לשיטת ריש לקיש אמאי [מדוע] יהא אסור? תיהוי [שיהיו] אותם העלים שנפלו מן האשירה כעבודה זרה שנשתברה מאליה!

ומשיבים: שאני התם [שונה שם], שעיקר עבודה זרה קיימת, שהרי האשירה עדיין עומדת במקומה.