ומשיבים: התם ידיע [שם, במורייס, ידוע] ממשו הממשות שלו, שהיין הוא חלק מן המורייס שטובלים בו את הפת, הכא [כאן] לא ידיע [ידוע] ממשן, שאינו ניכר בכבשים.

א שנינו שעוד דברים שאסורים באכילה והם: טרית טרופה, וציר שאין בה דגה וחילק וכו'. ושואלים: מאי [מה הוא] פירוש חילק? אמר רב נחמן בר אבא אמר רב: זו סולתנית (מין דגים קטנים) שבקטנותם אין להם עדיין קשקשים, ומפני מה אסורה? מפני שערבונה כלומר, דגים טמאים מעורבים בה עולה עמה ולא ניתן להבחין ביניהם.

תנו רבנן [שנו חכמים]: דג שאין לו עכשיו קשקשים, שהוא מסימני טהרה בדג, ועתיד לגדל קשקשים לאחר זמן, כגון הסולתנית והעפיץ — הרי זה מותר. וכן דג שיש לו עכשיו קשקשים ועתיד להשיר אותם בשעה שעולה מן הים, כגון אקונס ואפונס, כטספטייס ואכספטייס ואוטנס — מותר, שמה שאסור באכילה הוא דווקא דג שאין לו סנפירים וקשקשת כלל בכל שלב שהוא.

ובענין זה של כשרות הדגים מסופר, אכריז [הכריז] ר' אבהו בקיסרי: קירבי דגים ועוברן (ביצי דגים) ניקחין מכל אדם, ובכלל זה גוים, ואין בודקים אותם, ומדוע? חזקתן אינן באים אלא מפלוסא ואספמיא, ושם אין הדגים הטמאים מצויים. ומעירים: ודבר זה הוא כי הא [כמו זו] שאמר אביי: האי צחנתא דבב נהרא [אותו מאכל העשוי מדגים קטנים של הנהר בב] — שריא [מותר], שאין דג טמא מצוי שם.

ומבררים: מאי טעמא [מה טעם הדבר]? אילימא [אם תאמר] משום דרדיפי מיא [שהמים זורמים בו בכוח], והאי [ואותו] דג טמא כיון דלית ליה [שאין לו] חוט השדרה, בדוכתא דרדיפי מיא לא מצי קאי [במקום שהמים זורמים בכוח אינו יכול לעמוד], על כך יש להקשות: והא קא חזינן דקאי [והרי אנו רואים שדג טמא עומד, מתקיים] במקום כזה!

אלא תאמר משום דמליחי מיא [שהמים מלוחים] בנהר זה, והאי [ואותו] דג טמא כיון דלית ליה קלפי [שאין לו קשקשים], בדוכתא דמליחי מיא לא מצי קאי [במקום שהמים מלוחים אינו יכול לעמוד], גם על כך יש להקשות: והא קחזינן דקאי [והרי אנו רואים שהוא עומד, מתקיים שם]! אלא, טעם הדבר הוא, משום שלא מרבה טינא [מגדל הטיט] בקרקעית נהר זה דג טמא. אמר רבינא: האידנא דקא שפכי ביה [עכשיו, בימינו, שנשפכים לתוכו, לנהר בב] נהר גוזא ונהר גמדא — אסירי [אסורים הדגים], שמא הם דגים טמאים שבאו לשם מאותם נהרות. ומביאים עדויות בענין כשרותם של דגים שונים.

אמר אביי: האי חמרא דימא [זה הקרוי חמור הים] — שרי [מותר], תורא דימא [זה הקרוי שור הים] — אסיר [אסור], וסימניך [וסימנך] לזכור: טמא טהור, טהור טמא, שהרי חמור שהוא טמא ביבשה טהור בים, והפכו של דבר בשור.

אמר רב אשי: הדג הקרוי שפר נונא — שרי [מותר], קדש נונא — אסיר [אסור], וסימניך [וסימנך]: "קדש לה' "(שמות טז, כג), ש"קדש" אסור כדבר של קודש. איכא דאמרי [יש שאומרים]: הדג הקרוי קבר נונא — הוא אסור, וסימניך [וסימנך]: "קבר" טמא כקברי גוים.

מסופר, ר' עקיבא איקלע [נזדמן] למקום הקרוי גינזק, אייתו לקמיה ההוא נונא דהוה דמי [הביאו לפניו דג שהיה דומה] לחיפושא שהוא דג טמא, חפייה בדיקולא [כיסה הניח אותו, את הדג בסל] ופירכס, חזא ביה קלפי ושרייה [ראה בו בדפני הסל קשקשים והתירו], שקודם לא ראו את הקשקשים על עור הדג, מפני שהיו דקים ושקופים. מסופר, רב אשי איקלע [הזדמן] למקום הקרוי טמדוריא, אייתו לקמיה ההוא נונא דהוה דמי לצלופחא [הביאו לפניו דג אחד שהיה דומה לצלופח] שהוא דג טמא, נקטיה להדי יומא [לקח אותו אל מול אור היום], חזא דהוה ביה צימחי ושרייה [ראה שהיו בו קשקשים דקים והתירו].

ועוד מסופר כי רב אשי איקלע לההוא אתרא [הזדמן למקום אחד], אייתו לקמיה נונא דהוי דמי [הביאו לפניו דג שהיה דומה] לשפרנונא שגם הוא דג טמא, חפייה במשיכלי חיורי [הכניס אותו בתוך כלי לבן], חזא ביה קלפי ושרייה [ראה בו את הקשקשים, שהיו שחורים, והתירו]. ועוד מסופר, רבה בר בר חנה איקלע [הזדמן] לאקרא דאגמא, קריבו ליה צחנתא [הביאו לו מאכל עשוי מדגים קטנים], שמעיה לההוא גברא דהוה קרי ליה [שמע לאדם אחד שהיה קורא לו] באטי,

אמר: מדקא קרי ליה [מכיון שהוא קורא לו] באטי — שמע מינה [למד מכאן] שדבר טמא אית ביה [יש בו], משום שבאטי הוא שם של דג טמא, לא אכל מיניה [ממנו]. לצפרא [בבוקר] עיין בה בדק מאכל זה, אשכח ביה [מצא בו] דבר טמא, קרי אנפשיה [קרא על עצמו] את הפסוק: "לא יאנה לצדיק כל און" (משלי יב, כא).

ב שנינו במשנה: והקורט (חתיכה) של חילתית (צמח חריף) של גוים אסור באכילה. ומסבירים: מאי טעמא [מה טעם הדבר]? משום דמפסקי ליה בסכינא [שחותכים אותו בסכין] ועל הסכין יש מן הסתם שמנונית של איסור הנבלעת בחלתית. ומוסיפים: אף על גב דאמר מר [אף על פי שאמר החכם]: שאם האיסור נותן טעם לפגם מותר, במקרה זה אגב חורפיה דחילתיתא מחליא ליה שמנוניתא [מתוך החריפות של החילתית, ממתיקה אותה השמנונית שבסכין], והוה ליה [והריהו] כנותן טעם לשבח בחלתית ואסור.

מסופר, עבדיה [עבדו הגוי] של ר' לוי הוה קא מזבין חילתיתא [היה מוכר חלתית] והיו סומכים עליו כעבדו של ר' לוי, כי נח נפשיה [כאשר נפטר] ר' לוי אתו לקמיה [באו לפני] ר' יוחנן, אמרו ליה [לו]: מהו למיזבן מיניה [לקנות ממנו]? האם גם עכשיו מותר הדבר? אמר להו [להם]: עבדו של חבר (המקפיד בעניינים של טהרה וכשרות המזון) הרי הוא נאמן כחבר.

כיוצא בו מסופר, רב הונא בר מניומי זבן תכילתא מאנשי דביתיה [היה קונה תכלת לציצית מאנשי ביתו, אשתו] של רב עמרם חסידא [החסיד], שתכלת אין קונים אלא ממי שאפשר לסמוך עליו לגמרי, מפני שקל לזייפה בצבעים דומים וזולים יותר. אתא לקמיה [בא לפני] רב יוסף לשאול האם אפשר לסמוך על האשה, לא הוה בידיה [היתה בידו של רב יוסף תשובה],

פגע ביה [פגש בו] חנן חייטא [החייט] את רב הונא בר מניומי, אמר ליה [לו] כששמע את הסיפור: יוסף עניא מנא ליה [יוסף העני, המסכן, מנין לו] לדעת תשובה לשאלה זו? בדידי הוה עובדא [בי היה מעשה], דזביני תכילתא מאנשי דביתיה [שקניתי תכלת מאנשי ביתו, מאשתו] של רבנאה אחוה [אחיו] של ר' חייא בר אבא, ואתאי לקמיה [ובאתי לפני] רב מתנא לשאול, לא הוה בידיה [היתה בידו תשובה], אתאי לקמיה [באתי לפני] רב יהודה מהגרוניא, אמר לי: נפלת ליד (לידי), כלומר, בעל כרחך אתה נזקק לשמועתי, שאני יודע תשובה לשאלה זו, הכי [כך] אמר שמואל: אשת חבר הרי היא כחבר.

ומעירים: תנינא להא [שנינו את זה], דתנו רבנן [ששנו חכמים בברייתא]: אשת חבר הרי היא כחבר, עבדו של חבר הרי הוא כחבר, ולכן חבר שמת — אשתו ובניו ובני ביתו הרי הן בחזקתן של כשרות כמו החבר בעצמו עד שיחשדו כלומר, עד שיתגלה שאינם נאמנים. וכן חצר שמוכרין בה תכלת בקביעות, הרי היא בחזקתן עד שתיפסל שיתברר שיש רמאות שם.

ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים]: אשת עם הארץ שנשאת לחבר, וכן בתו של עם הארץ שנשאת לחבר, וכן עבדו של עם הארץ שנמכר לחבר — כולן צריכין לקבל על עצמם דברי חברות בפני שלושה חברים, כדי שאפשר יהיה לסמוך עליהם כעל החברים. אבל אשת חבר שנשאת לעם הארץ, וכן בתו של חבר שנשאת לעם הארץ, וכן עבדו של חבר שנמכר לעם הארץ — אינן צריכין לקבל דברי חברות לכתחלה, משום שסומכים על מה שהיו נאמנים קודם לכן, אלו דברי ר' מאיר;

ר' יהודה אומר: אף הן צריכין לקבל דברי חברות לכתחלה. וכן היה ר' שמעון בן אלעזר אומר: מעשה באשה אחת שנשאת לחבר, והיתה קושרת לו תפילין על ידו, לאחר מכן נשאת למוכס, והיתה קושרת לו קשרי מוכס על ידו. משמע שהאישה הולכת אחר בעלה, ולכן גם אם היתה קודם אשת חבר — אין לסמוך על כך אחרי שנישאה לעם הארץ.

ג ובענין דברים שמפקידים בידי גוי, אמר רב: הדברים שראשי התיבות שלהם: חבי"ת — אסור לסמוך עליהם אם נחתמו בחותם אחד, שמא החליפו או זייפו אותם. דברים שראשי התיבות שלהם: חמפ"ג — מותר בחותם אחד. מהו חבי"ת? חלב, בשר, יין, תכלת —