להו [להם]: אנא חזינא להו דמדייתי [אני רואה אותם שהם מזיעים], כלומר פעמים שיוצא מהם נוזל מדפנותיהם החיצונות, וכיון דמדייתי [שהם מזיעים] ודאי בלעי ואסירי [בולעים מן החמץ שבתוכם והם אסורים], מאי טעמא [מה טעם הדבר]? התורה העידה על כלי חרס כי מה שבלוע בו אינו יוצא מידי דופנו של הכלי לעולם.

ושואלים: אם כן, מאי שנא [במה שונה] הדבר מיין נסך, שדרש להו [להם] מרימר: כולהו מאני דקוניא שרי [כל כלי קוניא מותרים]?

וכי תימא [ואם תאמר] שחמץ איסורו דאורייתא [מן התורה], יין נסך אסור בהנאה דרבנן [מדברי סופרים] ולכן הקלו בו — והא כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון [והרי כל שתיקנו חכמים כעין של תורה תיקנו], ולכן אם אסרו — היה צריך להיות אסור גם בזה! ומשיבים: זה הכלי שמכניסים לתוכו חמץ תשמישו (דרך שימושו) בחמין והוא בולע הרבה, וזה המשמש ליין תשמישו בצונן בלבד.

מסופר, ר' עקיבא איקלע [הזדמן] למקום גינזק, בעו מיניה [שאלו אותו] שאלות אלה: האם מתענין לשעות, המקבל על עצמו תענית לא ליום שלם אלא לשעות אחדות, האם זה נחשב לתענית, או אין מתענין לשעות? לא הוה בידיה [היתה בידו תשובה]. עוד שאלוהו: קנקנים של גוים אסורין או מותרין? לא הוה בידיה [היתה בידו תשובה] אף לזה. ועוד שאלו אותו: במה באלו בגדים שימש משה רבינו במשכן במשך כל שבעת ימי המלואים? שהרי הוא שהקריב את הקרבנות, והוא לא היה כהן. לא הוה בידיה [היתה בידו תשובה] אף לכך.

אתא שאל בי מדרשא [הלך ושאל בבית המדרש] את שלוש השאלות הללו, אמרי [אמרו] לו: הלכתא [הלכה היא] שמתענין לשעות, ואם השלים את תעניתו — מתפלל תפלת תענית. והלכתא [והלכה היא] שקנקנים של גוים לאחר שנים עשר חדש — מותרין, שאנו מניחים שכל האיסור שהיה בהם בטל. ובאשר לשאלה במה שימש משה שבעת ימי המלואים? התשובה היא: בחלוק לבן. רב כהנא מתני [היה שונה]: בחלוק לבן שאין בו אימרא (כפל) בשוליו.

א שנינו במשנה: החרצנים והזגים של גוים אסורים, ואיסורם איסור הנאה לדעת ר' מאיר, ולדעת חכמים — לחים אסורים בהנאה ויבשים מותרים. תנו רבנן [שנו חכמים]: החרצנים והזגים של גוים, אם הם לחין — אסורין, אם יבשים — מותרים. ושואלים: הי נינהו [מה הם הקרויים] לחין והי נינהו [ומה הם הקרויים] יבשין? אמר רב יהודה אמר שמואל: לחין — כוונתו כל שנים עשר חדש, יבשים — הוא לאחר שנים עשר חדש.

אתמר [נאמר] שאמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: כשהן אסורין — אסורין אפילו בהנאה, כשהן מותרין — מותרין אפילו באכילה.

וכן אמר רב זביד: האי דורדיא דחמרא דארמאי [אותם שמרי יין של גוים], בתר תריסר ירחי שתא שרי [אחרי שנים עשר חדשי שנה מותרים]. וכן אמר רב חביבא בריה [בנו] של רבא: הני גולפי, בתר תריסר ירחי שתא שרי [אותם קנקנים של יין של גוים, אחרי שנים עשר חדשי שנה מותרים]. וכן אמר רב חביבא: הני [אותם]