סתם יינם כלומר, יין של גוים שלא ידוע שהשתמשו בו לנסך — אסור בהנאה משום גזירת יין נסך, ומטמא טומאת משקין בשיעור רביעית כשאר משקים. המפקיד יינו אצל גוי — אסור היין בשתיה אבל מותר בהנאה.

ומקשים, והתנן [והרי שנינו במשנה]: המפקיד פירותיו אצל גוי — הרי הן כפירותיו של גוי לשביעית ולמעשר, משום שאנו חוששים שהחליף אותם הגוי בפירותיו, ואם כן יש לחשוש גם ביין שמא החליף את היין ביינו שלו, ומדוע לא נאסר בהנאה? ומשיבים: מדובר כגון שייחד לו הגוי ליהודי קרן זוית (פינה) מוגדרת בביתו ונעל היהודי את המקום בחותם, ואז אין חשש להחלפה.

ומקשים: אי הכי [אם כך], שמדובר במקרה שאין חשש להחלפה, בשתיה נמי לישתרי [גם כן יהיה מותר] היין, דהא [שהרי] ר' יוחנן אקלע [הזדמן] לעיר פרוד, אמר: כלום יש משנת בר קפרא במקום זה? משום שבר קפרא היה גר באותה עיר. תנא ליה [שנה לו] ר' תנחום דמן פרוד בשם בר קפרא: המפקיד יינו אצל גוי — מותר בשתיה!

ומסופר, קרי עליה [קרא עליו] על דבר זה ר' יוחנן את הכתוב: "מקום שיפול העץ שם יהו" (קהלת יא, ג), ויש לתמוה: "שם יהו" סלקא דעתך [עולה על דעתך]? ברור הדבר שלא יהא העץ במקום אחר! אלא הכוונה היא ששם יהו פירותיו, והרי זה כמשל לחכם, שמקום שהיה החכם — שם תורתו ("פירותיו") מצויה, אף אחרי שמת.

אמר ר' זירא: לא קשיא [אין זה קשה], מחלוקת יש בדבר, הא [ברייתא זו] של בר קפרא שהתיר בשתיה — היא שיטת ר' אליעזר, הא [ברייתא זו] שאוסרת בשתיה — היא כשיטת רבנן חכמים].

דתניא [ששנויה ברייתא]: אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו של גוי ומלאוהו את הבית בחביות יין, ומפתח של הבית או חותם מצויים ביד ישראל — ר' אליעזר מתיר את היין בשתיה וחכמים אוסרין. משמע שחכמים חוששים שמא יחליף הגוי אם אין הדבר שמור היטב.

אמר ר' חייא בריה [בנו] של ר' חייא בר נחמני אמר רב חסדא אמר רב, ואמרי לה [ויש אומרים] שכך היתה המסורת, שאמר רב חסדא אמר זעירי, ואמרי לה [ויש אומרים]: אמר רב חסדא אמר לי אבא בר חמא, הכי [כך] אמר זעירי: הלכה כר' אליעזר.

אמר האמורא ר' אלעזר: הכל משתמר בחותם אחד, כלומר אם היה חותם אחד על פי הכלי שבו היה מאוחסן דבר ברשות הגוי, הרי הוא נחשב כשמור, ואין צריך לחשוש שמא החליפו אותו, חוץ מן היין שאין משתמר בחותם אחד. ור' יוחנן אמר: אפילו יין משתמר בחותם אחד. ומעירים: ולא פליגי [ואין הם חלוקים] בסברות: אלא הא [זו] שאמר ר' יוחנן היא — כדעת ר' אליעזר, הא [זו] שאמר ר' אלעזר — היא כרבנן [כדעת חכמים] החולקים עליו.

איכא דאמרי [יש שאומרים], אמר ר' אלעזר: הכל משתמר בחותם בתוך חותם, חוץ מן היין שאין משתמר אפילו בחותם בתוך חותם אלא בשומר. ור' יוחנן אמר: אפילו יין משתמר בחותם בתוך חותם. ותרוייהו כרבנן [ושניהם כשיטת חכמים], מר סבר [חכם זה סבור]: כי פליגי רבנן עליה [כאשר חלוקים חכמים עליו] על ר' אליעזר — הרי זה בחותם אחד, אבל בחותם בתוך חותם שרו [התירו], ומר סבר [וחכם זה ר' אלעזר סבור]: אפילו חותם בתוך חותם אסרי [אוסרים].

א שואלים: היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] חותם בתוך חותם? אמר רבא: אגנא דפומא דחביתא שריקא וחתימא [כלי על שפת פיה של החבית, מטויחת בטיט וגם חתומה בחותם] — הוי [הריהו] חותם בתוך חותם, ואי [ואם] לא — לא, אין זה נקרא חותם בתוך חותם. דיקולא ומיהדק [אם סל מכסה את החבית ומהודק עליה] — הוי [הריהו] חותם בתוך חותם, לא מיהדק [אינו מהודק] — לא הוי [אינו נהיה בכך] חותם בתוך חותם. נוד בדיסקיא (נאד שמונח בתוך אמתחת) אם חתימת פיו של הנוד למטה שהנוד הפוך בתוך הדיסקיא — הוי [הריהו] חותם בתוך חותם, פיו למעלה — לא הוי [אינו נהיה בכך] חותם בתוך חותם, וכי כייף פומיה לגיו וצייר וחתים [וכאשר כפוף פיו של הנאד לפנים וקשור וחתום] — הוי [הריהו] חותם בתוך חותם.

ב תנו רבנן [שנו חכמים], בראשונה היו אומרים: יין של עין כושי שהוא מקום של כותים אסור מפני בירת סריקא שהיא עיר גוים הסמוכה לאותו מקום, ושל ברקתא (של כותים) אסור מפני כפר פרשאי (של גוים), ושל זגדור (של כותים) אסור מפני כפר שלים (של הגוים). חזרו לומר בכל מקרה: חביות פתוחות — אסורות, סתומות — מותרות.

ושואלים: מעיקרא מאי סבור [מתחילה מה סברו], ולבסוף מאי סבור [מה סברו]? ומסבירים: מעיקרא סבור [מתחילה סברו]: אין כותי מקפיד על מגע גוי, ולכן לא שנא [אינו שונה] פתוחות ולא שנא [ואינו שונה] סתומות — הכל אסורות, שמא נגע גוי ממקום סמוך ביין זה. ולבסוף סבור [סברו]: כי לא קפיד [כאשר אינו מקפיד] הרי זה אפתוחות [על חביות פתוחות] ולא איכפת לו שהגוי יגע בהם, אסתומות מקפיד קפיד [על סתומות הוא מקפיד] שלא יגעו בהן, ושואלים:

וסתומות מותרות? ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו בברייתא: