נתפרדה חבילה.

א ועוד בעניין גדולי רומי שנתגיירו, מסופר, אונקלוס בר [בן] קלונימוס איגייר [התגייר]. שדר קיסר גונדא דרומאי אבתריה [שלח הקיסר גדוד של רומאים אחריו] לתופסו ולהביאו אליו. משכינהו בקראי, איגיור [משך אותם אונקלוס במקראות שהביא ודרש לפניהם, והתגיירו]. הדר שדר גונדא דרומאי [אחרינא] אבתריה [חזר הקיסר ושלח גדוד רומאים אחר אחריו], אמר להו [להם]: לא תימרו ליה ולא מידי [אל תאמרו לו ולא דבר], כדי שלא יגרור אתכם בדבריו. ואכן כך עשו, ונטלוהו עימם.

כי הוו שקלו ואזלו [כאשר היו הולכים], אמר להו [להם] אונקלוס לחיילי הגדוד: אימא לכו מילתא בעלמא [אומר לכם דבר סתם] שאיננו דרשה: ניפיורא שהוא פקיד זוטר נקט נורא קמי [מחזיק את הלפיד להאיר לפני] האפיפיורא שהוא פקיד גבוה יותר, וכמו כן אוחז אפיפיורא לדוכסא [והאפיפיור לדוכס], דוכסא להגמונא [הדוכס להגמון], הגמונא לקומא [ההגמון לשליט], ואולם קומא מי נקט נורא מקמי אינשי [השליט האם מחזיק לפיד לפני אנשים]? אמרי ליה [אמרו לו]: לא. אמר להו [להם]: ואילו הקדוש ברוך הוא נקט נורא קמי [מחזיק לפיד לפני] ישראל, דכתיב [שנאמר]: "וה' הלך לפניהם יומם ולילה בעמוד אש להאיר להם" (שמות יג, כא), איגיור [כולהו] [התגיירו כולם].

הדר שדר גונדא אחרינא אבתריה [חזר הקיסר ושלח גדוד אחר אחריו], אחרי אונקלוס, להביאו, אמר להו [להם]: לא תשתעו מידי בהדיה [אל תדברו איתו דבר]. כי נקטי ליה ואזלי [כאשר תפסו אותו והלכו], חזא מזוזתא [דמנחא אפתחא] [ראה מזוזה שמונחת על הפתח], אותיב ידיה עלה [הניח ידו עליה] ואמר להו [להם]: מאי האי [מהו זה]? אמרו ליה [לו]: אימא לן את [אמור לנו אתה].

אמר להו [להם]: מנהגו של עולם, מלך בשר ודם יושב מבפנים בארמון, ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקדוש ברוך הוא, עבדיו (בני ישראל) נמצאים מבפנים בבתיהם והוא משמרן מבחוץ, שנאמר: "ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם" (תהלים קכא, ח), איגיור [התגיירו] גם הם. תו לא שדר בתריה [שוב לא שלח הקיסר אחריו]. וחוזרים שוב לענין אנטונינוס.

נאמר לרבקה אמנו בזמן הריונה: "ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך" (בראשית כה, כג) — אמר רב יהודה אמר רב: אל תקרי (תקרא) "גוים" אלא "גיים", גאים, גדולים, זה אנטונינוס ורבי, שמרוב עושרם וכבודם לא פסקו מעל שולחנם לא חזרת ולא קישות ולא צנון, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, אף על פי שאינם מצויים בכל עונות השנה. ומדוע הקפידו שיהיו תמיד על שולחנם? שאמר מר [החכם]: צנון מחתך את האוכל, חזרת מהפך מאכל, קישות מרחיב מעיים.

ומקשים: והא תנא [והרי שנה החכם] דבי [מבית מדרשו של] ר' ישמעאל: למה נקרא שמן קישואין? מפני שקשין לגופו של אדם כחרבות, ואם כן נמצא שאינם מאכל ראוי! ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה]: הא ברברבי [זה בגדולים] שאין הם טובים, הא בזוטרי [זה בקטנים] שטובים הם.

ב שנינו במשנה שיום הלידה ויום המיתה של מלכים הם בכלל ימי אידיהם של גויים לדברי ר' מאיר, וחכמים אומרים שרק מיתה שיש בה שריפה יש בה עבודה זרה. ואומרים: מכלל הדברים יש להבין שר' מאיר סבר [סבור] שלא שנא [אינה שונה] מיתה שיש בה שריפה, ולא שנא [ואינה שונה] מיתה שאין בה שריפה — פלחי [עובדים] בה לעבודה זרה, אלמא [מכאן] אתה מסיק שהוא סבור ששריפה על מלכים לאו [לא] חוקה של עבודה זרה היא, שלא היא גורמת האיסור. ומוסיפים: מכלל דבר זה אתה למד דרבנן סברי [שחכמים סבורים] ששריפה חוקה של עבודה זרה היא, ויש לתמוה:

והא תניא [והרי שנויה ברייתא]: שורפין על המלכים מלכי ישראל שמתו, ולא מדרכי האמורי הוא, אלא מנהג ישראל. ואי [ואם] שריפה חוקה מחוקות עבודה זרה היא, אנן היכי שרפינן [אנו כיצד אנו שורפים]? והכתיב [והרי נאמר]: "ובחקתיהם לא תלכו" (ויקרא יח, ג)!

אלא צריך לומר כך: דכולי עלמא [לדעת הכל] שריפה עצמה לאו [לא] חוקה היא, אלא משום חשיבותא [חשיבות יתירה] למלך היא ששורפים עליו. והכא בהא קמיפלגי [וכאן בזה הם חלוקים], ר' מאיר סבר [סבור]: לא שנא [אינה שונה] מיתה שיש בה שריפה, ולא שנא [ואינה שונה] מיתה שאין בה שריפה — פלחי [עובדים] בה לעבודה זרה, ורבנן סברי [וחכמים סבורים]: מיתה שיש בה שריפה — חשיבא להו ופלחי [חשובה להם ועובדים] בה לעבודה זרה, ושאין בה שריפה — לא חשיבא ולא פלחי [אינה חשובה ואין עובדים] בה.

כיון שהוזכרה ברייתא דנים בה לגופא [לגופה] וכך שנינו בה: שורפין על המלכים ואין בו משום דרכי האמורי, וראיה לדבר, שנאמר לצדקיהו: "בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים ישרפו לך" (ירמיהו לד, ה), וכשם ששורפין על המלכים שמתו, כך שורפין על הנשיאים,

ומה הם שורפין על המלכים? מיטתן וכלי תשמישן, שלא ישתמש בהם אחר. ומעשה שמת רבן גמליאל הזקן, ושרף עליו אונקלוס הגר שבעים מנה צורי. ומקשים: והאמרת [והרי אמרת]: מה הן שורפין עליהם — מיטתן וכלי תשמישן, ולכאורה משמע שאונקלוס שרף כסף! ומשיבים: אימא [אמור] שהכוונה היא לחפצים וכלי תשמיש בשווי שבעים מנה צורי.

ושואלים: ומידי אחרינא [ודבר אחר] לא עושים לכבוד המלכות? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: עוקרין חותכים את פרסות הבהמות על המלכים שמתו, ואין בו משום דרכי האמורי! אמר רב פפא: הכוונה היא לסוס שרכב עליו, שהוא נחשב ככלי תשמיש מיוחד למלך, ועוקרים את פרסותיו כדי שלא ירכב עליו אדם אחר.

ושואלים: ובהמה טהורה לא מעקרים אותה? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: עיקור שיש בה טריפה שחותך חלק העושה כך את הבהמה לטריפה — אסור, ושאין בה טריפה — מותר; ואיזהו עיקור שאין בה טריפה —