אמר ר' יוסי: במה דברים אמורים שאם פסול אחד מהם לעדות — בטלה כל העדות כולה — בדיני נפשות החמורים, אבל בדיני ממונות אף על פי שאחד העדים פסול — תתקיים העדות בשאר העדים, ואם יש בשאר עדות מספקת, דנים על פיה. רבי אומר: אינו כן אלא, אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות דינם שווה בזה.

אבל אימתי נאמר דבר זה שעד אחד פסול פוסל את כל העדות כולה — בזמן שהתרו בהן, כאשר העדים התרו בנאשמים לפני שעברו, שהוכיחו על ידי כך שהם רוצים להיות עדים בדבר, ולכן הפסולים והכשרים נחשבים כחלק מעדות אחת. אבל בזמן שלא התרו בהן — מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש יחד עם אחרים? וכי ייפטר הרוצח מעונש רק מפני שהיו שם במקרה שני קרובים?! אלא אימתי נפסלת העדות — כאשר כוונתם להעיד, אבל אם אינם באים להעיד כאחד — אין הם פוסלים את העדות.

א גמרא על הדברים שאמרנו במשנה, שמאה עדים דינם כשני עדים, לדיני הזמה ועוד, אמר רבא: והוא שהעידו כל העדים כולם בתוך כדי דיבור, שאז הם נחשבים לכת אחת של עדים. אבל אם היה הפסק, וכל קבוצת עדים העידה לעצמה — אין אלה נחשבים לעדות אחת. אמר ליה [לו] רב אחא מדפתי לרבינא: מכדי [הרי] תוך כדי דיבור היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] שיעורו — כדי שאילת תלמיד לרב, שאומר לו "שלום עליך רבי", כלומר, כדי אמירת שלוש מלים. והרי מאה עדים המעידים טובא הוו [הרבה הם] ובוודאי שעדות כולם היא יותר משיעור זמן זה, שהרי לא ייתכן שמאה אנשים יעידו בתוך כדי דיבור!

אמר ליה [לו]: הכוונה היא שכל חד וחד [אחד ואחד] מעיד בתוך כדי דיבור של חבירו, וכך נוצר רצף של עדות אחת.

ב שנינו במשנה: ר' עקיבא אומר לא בא שלישי להקל עליו אלא להחמיר עליו. ועוד אמרו: ומה שנים אם היה אחד מהם קרוב או פסול — עדותם בטלה, אף בכל מספר עדים — קרוב ופסול פוסלים את העדות. אמר ליה [לו] רב פפא לאביי: אלא מעתה, שאנו אומרים שאם היה קרוב או פסול עד לאירוע הריהו פוסל את העדות כולה, אם כן הרוג עצמו יציל את הנאשם בהריגתו, שהרי הוא עצמו ראה את המעשה כאשר נהרג, וכיון שהוא פסול לעדות (שהרי הוא נוגע בדבר) אם כן נמצא שכל עדות על הריגה היא פסולה! אמר לו: מדובר כשהרגו מאחוריו, והנהרג לא ראה כלל מי היה הרוצח.

אמר לו: אמנם מצוי הדבר שכך הורגים אדם בלא ידיעתו, אך עדיין יש להקשות: כשדנים אדם למיתה על שרבע זכר, מדוע לא נאמר שנרבע יציל את הרובע ממיתה, משום שהוא פסול לעדות, ויפסול את שאר העדים שראו את המעשה! ומשיבים: מדובר כשרבעו מאחוריו ולא ראה ולא ידע מי רבע אותו, ולכן יכול ליהרג על פי העדים האחרים.

אמר לו: ועדיין נאמר שההורג ורובע עצמם יצילו את עצמם ממיתה על מה שעשו, שהרי הם בוודאי ראו את המאורע, והם פסולים לעדות, שאין אדם יכול להעיד על עצמו! אישתיק [שתק] אביי, שלא מצא תשובה לדבר. כי אתא [כאשר בא] רב פפא לקמיה [לפני] רבא עם שאלה זו, אמר ליה [לו]: נאמר שם "על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר" (דברים יט, טו) — לומר, במקימי דבר הכתוב מדבר כלומר, דווקא בעדים, שהם מקיימים את הדבר מבחינה משפטית, ולא בבעלי הדבר, ולכן אין מקום לקושיות אלה.

ג שנינו במשנה שאמר ר' יוסי: במה דברים אמורים . — בדיני נפשות, אבל בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר. ורבי חולק וסבור שאין הבדל בין דיני נפשות לדיני ממונות. ועוד אמרו שכל זה אמור בזמן שהתרו בהם, אבל כשלא התרו בהם, אפילו היה ביניהם פסול — העדות כשירה, כי אחרת מה יעשו שני אחים שראו באחד שהרג את הנפש. ושואלים: היכי אמרינן להו [איך אנו, בית הדין, אומרים להם] לעדים כדי לברר אם באו להעיד?

אמר רבא: הכי אמרינן להו [כך אנו אומרים להם] לבאים לבית דין: האם למיחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו [לראות את הדין באתם או להעיד באתם]? אי אמרי לאסהודי אתו [אם אומרים שלהעיד באו], נמצא אחד מהן קרוב או פסול — עדותן של כולם בטלה, אי אמרי למיחזי אתו [אם אומרים שלראות באו], אם כן מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש, האם לא יוכלו לבוא לבית הדין?

ובענין המחלוקת שבמשנה איתמר [נאמר] שנחלקו ביחס לפסק ההלכה, שאמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר' יוסי. ורב נחמן אומר: הלכה כרבי.