אם זרקה לגלימה בערב שבת מבעוד יום לאשפה — אסורה בטלטול בשבת, שגילה דעתו מאתמול שמבטלה ומקצה אותה מן השימוש.

אמר בר המדורי שכך אמר שמואל: קרומיות (שיירים) של מחצלת — מותר לטלטלם בשבת. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם] הדבר? אמר רבא: בר המדורי אסברא [הסביר] לי את טעם הדבר, והוא: המחצלת גופא למאי חזיא [עצמה למה היא ראויה] — לכסויי ביה עפרא [לכסות בה עפר], הני נמי חזיין לכסויי בהו [אלה השברים גם כן ראויים לכסות בהם] את הטינופת.

אמר ר' זירא שכך אמר רב: שירי פרוזמיות (מיני בגדים) — אסור לטלטלן בשבת. אמר אביי: מדובר כאן במטלניות (מטליות קטנות) שאין בהן שלש על שלש אצבעות, דלא חזיין [שאינן ראויות] לשימוש לא לעניים ולא לעשירים.

א תנו רבנן [שנו חכמים] בתוספתא: שברי תנור ישן הרי הן ניטלים בשבת בחצר, ככל שאר הכלים הניטלין בשבת בחצר, אלו דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר: אין ניטלין. העיד ר' יוסי משום (בשם) ר' אליעזר בן יעקב על שברי תנור ישן שניטלין בשבת, ועל כיסויו שאינו צריך בית יד.

ושואלים: במאי קמיפלגי [במה, באיזה עקרון הם חולקים]? אמר אביי: בעושין מעין מלאכה, ואולם אין עושין מעין מלאכתן הראשונה קמיפלגי [נחלקו], אם מותר שבר כלי כזה בשימוש. ואזדא [והלך] ר' יהודה לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], ור' מאיר לטעמיה [לטעמו, לשיטתו] כשם שנחלקו במשנתנו.

מתקיף לה [הקשה על כך] רבא: אי הכי, אדמיפלגי [עד שהם נחלקים] בשברי תנור, ליפלגו [שיחלקו] בשברי כלים בעלמא [בכלל] ומדוע דווקא בתנור?

אלא אמר רבא: בשברי דהאי [זה] התנור המיוחד קמיפלגי [חלוקים הם]. דתנן [שכן שנינו במשנה]: תנור של חרס שלא הדביקו, כרגיל בתנורים, בטיט לאדמה, אלא נתנו על פי הבור או על פי הדות (בור שקירותיו בנויים) ונתן שם אבן בין קיר הבור לתנור להחזיק את התנור במקומו, ר' יהודה אומר: אם מסיק מלמטה בתוך הבור והוא התנור נסוק על ידי כך מלמעלה — טמא, שכן התנור משמש לצורכו וכלי שלם הוא, הראוי לקבל טומאה. ואם לאו [לא], שאינו מהודק עד כדי כך ובשל כך אף אינו ניסוק למעלה — טהור, שהוא כתנור שלא נגמרה מלאכתו. וחכמים אומרים: הואיל והוסק מכל מקום — טמא, שכן הוא משמש לתפקידו.

ובמאי קמיפלגי [ובמה, באיזה ענין נחלקו] — בהאי קרא [בפסוק זה]: "וכל אשר יפול מנבלתם עליו יטמא תנור וכירים יתץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם" (ויקרא יא, לה). שר' יהודה סבר [סבור]: תנור המחוסר נתיצה, כלומר, שהוא שלם, ואפשר לשבור אותו — טמא, זהו המקבל טומאה. ואילו שאין מחוסר נתיצה, אלא אינו עומד במקום ראוי כל צרכו והריהו כבר כשבור ממילא — טהור הוא, אינו מקבל טומאה. ורבנן סברי [ואילו חכמים סבורים] שבא הפסוק להוסיף: "טמאים יהיו לכם" — מכל מקום ובכל דרך.

ושואלים: ורבנן נמי, הכתיב [ולדעת חכמים גם כן הרי נאמר] "יתץ", ומדוע אינם מפרשים כר' יהודה? ומסבירים: את הפסוק ההוא הם מבינים לאידך גיסא [לצד אחר], דסלקא דעתך אמינא [שיעלה על דעתך לומר]: כיון דחבריה בארעא [שחיברו בארץ] — כגופא דארעא דמי [כגוף הארץ נחשב], וכל דבר המחובר לארץ חיבור של קבע אינו מקבל טומאה, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] כי כיון שאפשר לנתקו הריהו טמא.

ושואלים: ואידך נמי, הכתיב [והצד האחר, ר' יהודה, גם כן, הלא נאמר] "טמאים יהיו לכם "! ומתרצים: ההיא, דבר זה מבין הוא כדברי רב יהודה שאמר בשם שמואל. שאמר רב יהודה שכך אמר שמואל : מחלוקת ר' יהודה וחכמים היא דווקא בהיסק ראשון. כלומר, שהיה התנור עדיין חרס שלא נתייבש כל צרכו ולא הוסק מעולם, והיסקו הראשון הוא העושה אותו כלי, אבל בהיסק שני אין הם חולקים, ואפילו תלוי בצואר גמל — טמא.

אמר עולא: והיסק ראשון לרבנן [לדעת חכמים], אפילו תלוי בצואר גמל, כיון שניסוק הריהו תנור לכל דבר, וטמא.

מתקיף לה [מקשה עליה] על סברה זו רב אשי: אי הכי, אדמיפלגי [אם כך, עד שנחלקו] בשברי תנור, ליפלגו [שיחלקו] בתנור גופה [עצמו]. השתא [עכשיו] הרי תנור גופה [עצמו] לשיטת ר' יהודה לא הוי מנא [אין הוא נחשב כלי], אם כן שבריו מיבעיא [נצרך לומר שאינם כלי]?!

אלא אמר רב אשי: לעולם יש לפרש כדאמרן מעיקרא [כמו שאמרנו מתחילה] שמדובר בשברי כל תנור שהוא ומשברי תנור אלה עושה מעשה טפקא (כעין רעף חרס שצולים עליו), וכך יש להבין: ר' מאיר לדבריו של ר' יהודה קאמר [אמר], וכך אמר: לדידי [לשיטתי] אפילו בשברים העושין מעין מלאכה כלשהי יש לומר שהם מותרים בטלטול, אלא לדידך, אודי [לשיטתך, הודה] לי מיהא [לפחות] דכהאי גוונא [שבכגון זה] מלאכתו הוא! שהרי אף השברים עשויים לשמש לאפייה!

ור' יהודה דוחה: לא דמי [אינו דומה], שכן התם [שם] בתנור שלם — הסקו מבפנים, ואילו הכא [כאן] בשבר — הסקו מבחוץ, וכן התם [שם] כשהתנור שלם — החלק הוא מעומד, ואילו הכא [כאן] — השבר לאו [לא] מעומד הוא ולכן אינו משמש מעין מלאכתו.

ב באותה תוספתא הובא שהעיד ר' יוסי משום (בשם) ר' אליעזר בן יעקב על שברי תנור ישן שניטלין בשבת, ועל כיסויו של תנור שאינו צריך בית יד, שהוא נחשב ככלי ראוי לטלטול כמות שהוא. אמר רבינא: כמאן מטלטלינן האידנא כיסוי דתנורי [כשיטת מי מטלטלים אנו עתה כיסויי תנורים] של מתא מחסיא שאין להם בית אחיזה? כמאן [כשיטת מי] — כשיטת ר' אליעזר בן יעקב.

ג משנה האבן שבקירויה (דלעת ששואבים בה מים), אם ממלאין בה בדלעת מים, והאבן אינה נופלת — ממלאין בה בשבת, ואם לאו [לא], שהאבן נופלת — אין ממלאין בה.