ואם תאמר: יכול הוא לזייפו, אם הוא מוחק וחוזר ומוחק, כלומר, שמוחק את השטר שנכתב תחילה על המחק (אבל לא את חתימות העדים), ואז יכתוב בשטר על המקום שמחק מה שירצה, ועדיין יהא שטר שנכתב הוא ועדיו על המחק! יש להשיב: אינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שתי פעמים וניכר שהשטר עצמו כתוב על נייר שנמחק פעמיים, בעוד שהעדים חתומים על נייר שנמחק פעם אחת.

ושואלים: וליחוש דלמא שדי דיותא [ונחשוש שמא יקח שטר מחוק, ישליך דיו] רק על מקום חתימת עדים מעיקרא [מתחילה], ומחיק ליה [וימחוק אותו, את הדיו], והעדים חותמים עכשיו על נייר שנמחק פעמיים, דכי הדר מחיק ליה להאי [שכאשר יחזור וימחוק את זה], את נוסח השטר עצמו, ויכתוב שם כרצונו, הוה ליה אידי ואידי [יהיה לו זה וזה] גם השטר המזוייף וגם חתימת העדים, כתובים על נייר שנמחק שתי פעמים, ואז כבר אי אפשר יהיה להבחין!

אמר אביי, קסבר [סבור הוא] רב שאין העדים חותמין על המחק אלא אם כן נמחק בפניהם, ואם יראו שמוחק סתם דיו — יחשדו בדבר ולא יחתמו.

מיתיבי [מקשים] על דברי רב, שמכשיר שטר כשהוא ועדיו על המחק, ממה ששנינו בברייתא: היה השטר כתוב הוא על הנייר הנקי, החדש, ועדיו על המחק — כשר, שהרי חתימת העדים ניתנת לקיום; ויש לשאול: אם שטר שנכתב הוא ועדיו על המחק כשר, וניחוש דלמא מחיק ליה וכתיב מאי דבעי [ונחשוש שמא ימחוק אותו, את השטר הכתוב על הנייר ויכתוב מה שירצה] על מקום המחק, והוי ליה [ויהיה] בידו שטר הוא ועדיו על המחק!

ומשיבים: שטר כזה כשר דווקא במקרה דכתבי הכי [שכותבים כך]: "אנחנא סהדי חתמנא על מחקא ושטרא כתב על ניירא" [אנו העדים חתמנו על המחק והשטר כתוב על נייר].

ושואלים: דכתבי היכא [שכותבים דבר זה היכן]? אי [אם] כותבים אותו מלתחת [למטה] מחתימתם — יש לחשוש שמא גייז ליה [יחתוך אותו, את נוסח זה] ולא ישאר ממנו, אי עילאי [אם למעלה] מחתימתם — מחיק ליה [ימחוק אותו] יחד עם כל השטר! ומשיבים: דכתבי בין סהדא לסהדא [שכותבים בין עד לעד].

ושואלים: אי הכי [אם כך], אימא סיפא [אמור את סופה] של הברייתא, ששנינו: היה השטר הוא על המחק ועדיו על הנייר — פסול, שמא מחק את השטר שעדים חתומים עליו, וזייף אותו; ויש לשאול אמאי [מדוע] פסול? הכא נמי נכתבו הכי [כאן גם כן יכתבו כך]: "אנחנא סהדי חתמנא על ניירא ושטרא על מחקא" [אנו העדים חתמנו על הנייר והשטר על המחק]!

השתא נמי מאי אמרת [עכשיו גם כן מה אתה אומר]? — שאין בכך להועיל, משום שהוא מוחק ושוב חוזר ומוחק, וכותב על המחק דבר חדש שלא חתמו עליו העדים — הא [הרי] כבר אמרת : אינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שתי פעמים! ומשיבים: הני מילי היכא דחתימי סהדי אמחקא [דברים אלה, שניתן להבחין בין מחיקה אחת ושתיים, אמורים כאשר העדים עצמם חתומים על מחק] ואז אפשר להשוות את המחקים, אבל היכא [במקום] שלא חתימי סהדי אמחקא [חתומים העדים על המחק] אלא אניירא [על נייר] — לא ידיע [נודע] ולא ניכר בנייר אם נמחק פעם אחת או שתי פעמים, ולכן פוסלת הברייתא שטר כזה.

ומקשים: והרי עדיין ניתן לבדוק את הדבר, וליתי מגילתא אחריתי ולמחוק ולידמי [ושיביא מגילה, נייר אחר, ושימחק אותו, ושידמה אותו] לשטר, ויראה אם נמחק פעם או פעמיים! ומשיבים: לא דמי מחקא דהא מגילתא למחקא דהא מגילתא [אינו דומה מחק של מגילה זו למחק של מגילה זו], ואי אפשר ללמוד מנייר לנייר.

ומקשים: ועדיין אפשר לבדוק את הדבר באותו שטר עצמו, וכיצד? ולקבלה לחתימות ידא דסהדי בבי דינא, ולמחוק ולידמי [ושיקבל את חתימת ידי העדים בבית דין, ויאשר אותה, ואז ימחקו את החתימות וידמו] את המחק של מקום העדים למחק של השטר, ויראו אם נמחק פעם או יותר! אמר רב הושעיא: אינו דומה נמחק בן יומו לנמחק בן שני ימים, ויכולים לטעות בכך.

ושואלים: ולישהייה [ושישהה אותו] את השטר בבית הדין, ואז אפשר יהיה לדמות! אמר ר' ירמיה: חיישינן [חוששים אנו] לבית דין טועין שלא ידקדקו כל כך בבדיקת המחיקה בשטר.

א שנינו במשנה שר' חנינא בן גמליאל אומר: מקושר שכתבו עדיו מתוכו — כשר, משום שיכול לפושטו ולעשותו פשוט. השיב רבי והקשה לדברי ר' חנינא בן גמליאל: