אמר רב עמרם: לפי שאין למדין משיטה אחרונה, כלומר, אין מתחשבים במה שכתוב בשורה האחרונה בגלל חשש לזיוף.

אמר ליה [לו] רב נחמן לרב עמרם: מנא [מנין] לך הא [דבר זה]? אמר ליה [לו], דתניא [שכן שנינו בברייתא]: הרחיק את העדים שני שיטין (שורות) מן הכתב — הרי זה פסול, אבל אם הרחיק שיטה אחת — כשר; ויש לשאול:

מאי שנא [במה שונה, מדוע] אם הרחיק שני שיטין הריהו פסול? —שכן יש לחשוש דלמא מזייף וכתב [שמא יזייף ויכתוב] בעל השטר בתוך שתי השורות הללו דבר מה, ואולם שיטה אחת נמי מזייף וכתב [גם כן יכול לזייף ולכתוב], ומדוע אין חוששים לכך ולפסול את השטר? אלא לאו שמע מינה [האם לא תלמד מכאן] שאין למדין משיטה אחרונה, ולכן אין עוד מקום לחשוש שמא הוסיף וזייף בשורה זו. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד ממנה] שכן הוא.