איתמר [נאמר]: בן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו, ומת הבן, ואחר כך מת אביו — בנו של אותו בן מוציא את הנכסים שמכר אביו מיד הלקוחות. וזו היא שקשה בדיני ממונות, ומה הקושי? ולימרו ליה [ושיאמרו לו] הקונים: אבוך מזבין ואת מפיק [אביך מוכר ואתה מוציא]?!

ושואלים: ומאי קושיא [ומה הקושי]? דלמא מצי אמר [שמא יכול הוא לומר]: מכח אבוה דאבא קאתינא [אביו של אבי אני בא], שאני יורש אותו. תדע שכן הוא, דכתיב [שנאמר]: "תחת אבתיך יהיו בניך תשיתמו לשרים בכל הארץ" (תהלים מה, יז)!

אלא אי קשיא [אם קשה] דבר בדיני ממונות, הא קשיא [זה מה שקשה]: בן בכור שמכר חלק בכורה שלו בחיי אביו, ומת בחיי אביו — בנו מוציא את החלק הזה מיד הלקוחות. וזו היא שקשה בדיני ממונות שכן אבוה מזבין, איהו מפיק [אביו מוכר, והוא מוציא]? וכי תימא, הכא נמי אמר [ואם תאמר, כאן גם כן הוא אומר]: מכח אבוה דאבא קאתינא [אבי אבא אני בא], אם כן, אי [אם] מכח אבוה דאבא קא אתיא [אבי אבא הוא בא], בחלק בכורה מאי עבידתיה [מה מעשיו]?

ודוחים: ומאי קושיא [ומה הקושי]? דלמא מצי אמר [שמא יכול הוא לומר]: מכח אבוה דאבא קאתינא [מכוח אבי אבא אני בא] ובמקום אב קאימנא [אני עומד]!

אלא אי קשיא, הא קשיא [אם קשה, זה מה שקשה]: מי שהיה יודע לו עדות בשטר, כלומר, היה חתום כעד על שטר של חבירו עד שלא (טרם) נעשה אותו עד גזלן, ונעשה לאחר מכן גזלן ואז הוא נפסל לכל עדות — הוא עצמו אינו מעיד על כתב ידו לומר שכתב ידו הוא זה, על מנת לקיים את השטר, שהרי הוא עתה פסול לעדות, אבל אחרים מעידין שזה כתב ידו; והקושי הוא: השתא [עכשיו, הרי] איהו [הוא] עצמו לא מהימן [נאמן], אף שהוא יודע בוודאות, אחריני מהימני [אחרים נאמנים]?! וזו היא שקשה בדיני ממונות.

ותוהים: מאי קושיא [מה הקושי בזה]? דלמא [שמא] מדובר בהלכה זו, כגון שהוחזק כבר כתב ידו בבית דין לפני שנפסל, ועדות העדים היא רק לאשר שהוחזק בבית דין!

אלא אי קשיא הא קשיא [אם קשה זה מה שקשה]: היה יודע לו לחבירו עדות בשטר על קרקע מסויימת עד שלא תפול לו בירושה, ואחר כך נפלה לו בירושה, ונעשה נוגע בדבר באותו שטר — הוא אינו יכול לקיים כתב ידו, אבל אחרים יכולין לקיים כתב ידו. ודוחים: ומאי קושיא [ומה הקושי]? דלמא הכא נמי [שמא כאן גם כן] מדובר כגון שהוחזק כתב ידו בבית דין כשלא היה נוגע בדבר!

אלא אי קשיא הא קשיא [אם קשה זה מה שקשה]: היה יודע לו בעדות בשטר עד שלא נעשה חתנו, ונעשה חתנו — הוא אינו מעיד על כתב ידו, לפי שעכשיו הוא פסול להעיד לו, כקרובו, אבל אחרים מעידין. ויש לתמוה: הוא לא מהימן [נאמן], אחריני מהימני [אחרים נאמנים]?

וכי תימא הכא נמי [ואם תאמר כי כאן גם כן] מדובר כגון שהוחזק כתב ידו בבית דין, והא [והרי] אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: אחרים מעידים על כתב ידו אף על פי שלא הוחזק כתב ידו בבית דין!

ומשיבים: ומאי קושיא [ומה הקושי בדבר]? דלמא [שמא] ההלכה שאינו יכול להעיד עכשיו לחותנו גזירת מלך היא דאיהו [שהוא] לא מהימן [נאמן] ואחריני מהימני [ואולם אחרים נאמנים], ולאו [ואין זה] משום שחושדים בו שהוא משקר! דאי [שאם] לא תימא הכי [תאמר כך], משה ואהרן שהם היו פסולים להעיד לחותנם, וכי משום דלא מהימני [שאינם נאמנים] הוא, שחושדים בהם שהם משקרים? אלא גזירת מלך הוא שלא יעידו להם הקרובים זה לזה, הכא נמי [כאן גם כן] גזירת מלך הוא שלא יעיד על כתב ידו לחותנו!

אלא, לעולם יש לחזור ולומר כדאמרינן מעיקרא [כפי שאמרנו מתחילה], שהערה זו, "וזו היא שקשה בדיני ממונות", נאמרה על ההלכה שמי שמכר נכסי אביו ומת, שבנו מוציא מן הלקוחות. ודקא קשיא [ומה שהיה קשה] לך שאין קושי בדבר, שהרי כתוב: "תחת אבתיך יהיו בניך"! באמת אין משם ראיה, כי ההוא אותו פסוק בברכה כתיב [נאמר], ואינו בא לקבוע הלכה.

ומקשים: ומי מצית אמרת [והאם יכול אתה לומר] כי בברכה בלבד כתיב [הוא שנאמר],