ומלוה שעמו, הלוואה שלוה אותו בכור מאביו, בזה פלגי [חולקים] את חלק הבכורה. שכיון שהכסף בפועל מוחזק בידי הבכור לא ברור לנו כיצד יש להתייחס לכסף זה, האם כמוחזק או כראוי, ולכן חולקים הבכור ואחיו ביניהם את חלק הבכורה מספק.

א ובענין שדנו בו לעיל, שהבכור אינו נוטל פי שנים בשבח שהשביחו האחים את הנכסים לאחר מות האב, אמר רב הונא אמר רב אסי: בכור שמיחה — מיחה, כלומר, זכותו של הבכור לומר לאחיו שאין הוא מסכים שישביחו את הנכסים קודם חלוקה, ואם בכל זאת השביחו — הריהו מקבל חלק כפול גם בשבח.

אמר רבה: מסתבר טעמיה [טעמו] הלכה זו של רב אסי — במקרה שכאשר מת האב היו נכסי הירושה ענבים, שהינם עדיין על הגפן ומחה הבכור באחיו שלא ישביחום, והם עברו על דבריו ובצרום (קטפו אותם), וכן בזיתים שהינם עדיין על העץ ומסקום (קטפו אותם), שלא נשתנו מכמות שהיו, אבל אם דרכום את הענבים ועשו מהם יין, הרי אף שמחה בהם — לא יטול פי שנים בשבח. ורב יוסף אמר: אפילו דרכום נוטל פי שנים בשבח.

ועל דברים אלה תוהים: גם אם דרכום?! הלא מעיקרא עינבי השתא חמרא [מתחילה היו ענבים, עכשיו הם יין], ובשינוי גדול כזה אפילו הגזלן קונה את גוף הדבר שגזל, וכל שכן האחים, ומדוע יטול הבכור פי שנים במה שהשביחו?

ומשיבים: אין כוונת רב יוסף לומר שהבכור נוטל פי שנים אף בשבח שהושבחו הענבים כשנעשה מהם יין, אלא כמו שאמר רב עוקבא בר חמא במקום אחר: ליתן לו דמי היזק ענביו, הכא נמי [כאן גם כן] הכוונה היא שנותן לו דמי היזק ענביו, שאם נתקלקל היין וערכו פחות מערך הענבים — צריכים האחים לשלם לבכור שמחה בהם עבור ירידת ערכם של הענבים שהיו נופלים בחלקו כבכור.

ומעירים: היכא איתמר [היכן נאמר] דבר זה של רב עוקבא בר חמא? אהא [על זו] שאמר רב יהודה אמר שמואל: בכור ופשוט שהניח להן אביהן ענבים ובצרום, זיתים ומסקום — בכור נוטל מהם פי שנים אפילו דרכום. ותוהים: דרכום?! הלא השתנו הדברים, שכן מעיקרא עינבי השתא חמרא [מתחילה היו ענבים, עכשיו הם יין]! אמר מר עוקבא בר חמא: הכוונה איננה שנותנים לו חלק כפול ביין, אלא ליתן לו דמי היזק ענביו אם נתקלקל היין, שנותנים לו חלק כפול מדמי ענבים.

ב ועוד אמר רב אסי בענין זה: בכור שנטל חלק כפשוט — ויתר, מחל בכך על חלק הבכורה הראוי לו. ושואלים: מאי [מה] עניינו של "ויתר" זה? רב פפא משמיה [משמו] של רבא אמר: ויתר באותה שדה, כלומר, רק לגבי אותו שדה שנחלק ולא נטל בו חלק בכורה הרי זה ויתור, ואין בדבר ויתור על חלק הבכורה בשאר נכסי הירושה. ורב פפי אף הוא משמיה [משמו] של רבא אמר: ויתר בכל הנכסים כולן.

ומסבירים: רב פפא משמיה [משמו] של רבא אמר ויתר רק באותה שדה, קא סבר [לפי שסבור הוא]: אין לו לבכור זכות קניינית בחלק הבכורה קודם חלוקה, ומשום כך רק מה דאתא לידיה אחיל [שהגיע כבר לידו, שחילקו אותו מחל], אידך [את השאר] לא אחיל [מחל].

ורב פפי משמיה [משמו] של רבא אמר: ויתר בכל הנכסים כולן, קא סבר [לפי שסבור הוא] שיש לו לבכור זכות בחלק הבכורה אף קודם חלוקה, ומדאחיל בהא אחיל בכולהו [ומכיון שמחל בזו השדה מחל בכל הנכסים כולם].

ומעירים: והא [ודבר זה] שאמרו רב פפי ורב פפא שניהם בשם רבא — לאו [לא] בפירוש איתמר [נאמר] על ידי רבא, אלא מכללא [מכלל הדברים] איתמר [נאמר], שהיסקנו זאת ממעשה שהיה, דההוא בכור דאזיל זבין נכסי דידיה [שבכור אחד הלך ומכר קודם חלוקה את נכסיו שלו] ושל אחיו הפשוט שמת, אזול יתמי בני [הלכו היתומים בני] הפשוט למיכל תמרי מהנהו לקוחות [לאכול את התמרים מאותם קונים] בגלל החלק של אביהם באותם שדות, מחונהו [הכו אותם] הלקוחות, כאילו היו גנבים. אמרי להו [אמרו להם] הקרובים לאותם לקוחות: לא מיסתייא דזבנתינהו לנכסייהו [דייכם שקניתם את נכסיהם] של כדין, אלא מימחא נמי מחיתו להו [שגם הכיתם אותם]? אתו לקמיה [באו לפני] רבא, אמר להו [להם]: לא עשה הבכור ולא כלום ומכירתו בטלה.