אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] כי לבאי הארץ נתחלקה הארץ, מאי [מה פירוש] הציווי "לרב תרבו נחלתו" (במדבר כו, נד)? הרי אם מחולקת הארץ בשווה לכל באי הארץ, מובן הדבר מאליו! ואומרים: אכן קשיא [קשה] הדבר.

ועוד אמר ליה [לו] רב פפא לאביי: בשלמא למאן דאמר [נניח לדעת מי שאומר] שליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, היינו דקא צווחן [זהו הטעם שהיו צווחות] בנות צלפחד ורצו גם הן חלק בירושת הארץ, שהרי צלפחד אביהן היה מיוצאי מצרים. אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] כי לבאי הארץ נתחלקה הארץ, אמאי צווחן [מדוע צווחו]? הא ליתיה דלשקול [הרי צלפחד אביהן איננו כאן, כדי שיטול] את חלקו בנחלה!

אמר לו אביי: אלא בוודאי לדעת מי שסבור כן, הכוונה היא לענין חזרה, שהרי כפי שראינו בברייתא, לדעה זו מחזירים באי הארץ את הנחלה ליוצאי מצרים, ומכוחם חוזרים וחולקים, ואף בנות צלפחד דרשו ליטול חלק בנכסי חפר אבי צלפחד.

ועוד שואלים: בשלמא למאן דאמר [נניח לדעת מי שאומר] כי ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, היינו דקא צווחן [זהו הטעם שהיו צווחים] בני יוסף שהתרבו ביותר מזמן שיצאו ממצרים ועד הכניסה לארץ, דכתיב [שנאמר]: "וידברו בני יוסף את יהושע לאמר מדוע נתתה לי נחלה גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב עד אשר עד כה ברכני ה'" (יהושע יז, יד), אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] כי לבאי הארץ נתחלקה הארץ, מאי קא צווחי [מדוע צווחו] בני יוסף? והרי כולהו שקול [כולם נטלו בשווה] כל אחד ואחד מבאי הארץ!

ומשיבים: משום טפלים (תינוקות) הקטנים מבני עשרים דהוו נפישי להו [שהיו מרובים להם] יותר מאשר לשבטים אחרים, והם דאגו שלא תהא הנחלה מספיקה לכל ילדיהם.

א בעקבות הדיון בטענותיהם של בנות צלפחד ובני יוסף אמר אביי, שמע מינה [למד מכאן] כי לא הוה חד [היה אחד] מבין כל באי הארץ שלא שקיל [נטל] חלק בארץ ישראל, דאי סלקא דעתך [שאם עולה על דעתך] לומר שהוה חד [שהיה שם אחד] שלא שקיל [נטל], איבעי ליה למצווח [צריך היה לו לצווח] ולהתאונן לפני משה או לפני יהושע על שלא קיבל נחלה, כפי שעשו בנות צלפחד ובני יוסף. וכי תימא [ואם תרצה לומר]: מי שצווח ואהני כתביה קרא [והועיל הדבר כתבו המקרא], זה שצווח ולא אהני [הועיל] לא כתביה קרא [כתבו המקרא], ואולי היו כאלה שצווחו על שלא קיבלו נחלה, אלא שגם לאחר שהתלוננו לא ניתן להם דבר — הא [הרי] בני יוסף דצווחי [שצווחו] ולא אהני [הועיל הדבר] ובכל זאת כתבינהו קרא [כתב אותם המקרא], ואם לא נכתבו במקרא עוד טענות אחרות, משמע שכל אחד קיבל חלקו בארץ ישראל.

ודוחים: מבני יוסף אין ראיה, כי התם [שם] נכתב הפסוק לא כדי להודיענו את טענתם, אלא עצה טובה קא משמע לן [השמיע לנו], דאיבעי ליה לאיניש לאיזדהורי מעינא בישא [שצריך לו לאדם להיזהר מעין רעה]. והיינו דקאמר להו [וזהו שאמר להם לבני יוסף] יהושע בתשובה לדרישתם, דכתיב [שנאמר]: "ויאמר אלהם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה ובראת לך שם. . ." (יהושע יז, טו), שיכרתו את היער וישבו שם. אמר להו [להם]: כיון שאתם רבים כל כך, לכו והחבאו עצמכם ביערים כדי שלא תשלוט בכם עין רע.