אין נמדדין עמה, אם היו פחות מכאן, מעשרה טפחים — נמדדין עמה.

ושואלים על כך: ואמאי [ומדוע]? ליקדשו באנפי נפשייהו [שיקדשו נקעים אלה בפני עצמם]! וכי תימא [ואם תאמר]: כיון דלא הוי [שאינו] שטח של בית כור שלם הריהם לא קדשי [מתקדשים],

והא תניא [והרי שנינו בברייתא] על הפסוק "ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אותו" (ויקרא כז, יט): "שדה" מה תלמוד לומר? והרי בשדה אנו עוסקים באותם פסוקים, ודי לומר "אותו"! לפי שנאמר: "זרע חמר שערים בחמשים שקל כסף" (ויקרא כז, טז), יכול הייתי לומר: אין לי דין זה אלא כשהקדיש בענין הזה, כלומר, דווקא שטח זריעת חומר (בית כור) שעורים,

מנין לרבות גם כשהקדיש לתך (שטח של חצי בית כור), וחצי לתך, סאה, תרקב וחצי תרקב? — תלמוד לומר: "שדה", מכל מקום, משמע שניתן להקדיש גם שטח קטן בפני עצמו!

אמר רב עוקבא בר חמא: הכא [כאן] בנקעים מלאים מים עסקינן [עוסקים אנו], דלאו [שלא] בני זריעה נינהו [הם] ולכן אינם קדשים, שהרי נאמר "והיה ערכך לפי זרעו" (ויקרא כז, טז). ומעירים: דיקא נמי [מדוייק גם כן הסבר זה], דקתני [ששנה] נקעים דומיא [בדומה] לסלעים, שהם בוודאי אינם ראוים לזריעה, שמע מינה [למד מכאן] שכך הוא.

ומקשים: אי הכי [אם כך], שמדובר בנקעים מלאים מים, ומשום שאינם מקום זרע, אפילו פחות מכאן נמי [גם כן], גם אם היו נבדלים בגובהם מן השדה פחות מעשרה טפחים, לא יקדשו! ומשיבים: כאשר ההבדל בגובה הוא קטן יותר, הנהו "נגאני דארעא" מיקרו [אלה הנקעים "חריצי הקרקע" הם נקראים], והסלעים "שדרי דארעא" מיקרו ["שדראות הארץ" הם נקראים] ואינם נבדלים לעצמם.

ושואלים: למדנו לענין הקדש, ואולם הכא [כאן] לענין מיקח וממכר, ששנינו שנקעים עמוקים עשרה טפחים אינם נמדדים עם הקרקע, מאי [מה] הדין? האם הוא דווקא כשהנקעים מלאים מים? אמר רב פפא: אף על פי שאין הם מלאים מים אין הם נחשבים בכלל השדה, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? — אין אדם הקונה שדה רוצה שיתן מעותיו בקניית מקום אחד, ויראו לו כשנים ושלשה מקומות, לפי שאין גובהם שווה.

מתקיף לה [מקשה על כך] רבינא: והא דומיא [והרי בדומה] לסלעים קתני [שנה] נקעים, מה סלעים דלאו [שלא] בני זריעה נינהו [הם], אף הני נמי [אלה, הנקעים, גם כן] מדובר במקרה דלאו [שלא] בני זריעה נינהו [הם], אבל אם ניתנים להיזרע, גם אם גובהם שונה הריהם בכלל המכירה! ומשיבים: כי קתני דומיא [כאשר שנה נקעים בדומה] לסלעים — הרי זה על מה ששנינו פחות מכאן, פחות מעשרה טפחים, לומר שבמקרה זה גם אם אינם נזרעים הריהם נמדדים עם השדה.

א שנינו שאם היו סלעים ונקעים פחות מכאן מעשרה טפחים הם נמדדין עמה. ומסבירים, אמר ר' יצחק: טרשים שאמרו שנמדדים עמה — דווקא כשהם בשיעור בית (שטח זריעה של) ארבעת קבין בתוך בית כור. אמר רב עוקבא בר חמא: והוא דווקא כשמובלעין שהיו מפוזרים ארבעה קבים אלו בתוך שטח של חמשת קבין. רב חייא בר אבא אמר בשם ר' יוחנן: והוא דווקא כשמובלעין מפוזרים ברובה של השדה.

על אותה הלכה שהביא בשם ר' יוחנן בעי [שאל] רב חייא בר אבא: אם היו רובן של הטרשים במעוטה של השדה, או מעוטן של הטרשים ברובה, מהו? האם הולכים אחר מיעוט השדה, ואומרים שהוא מלא טרשים, או שמא דנים אחר השדה כולו, ובסך הכל מובלעים הטרשים ברובו של השדה? שאלה זו לא נפתרה ועל כן תיקו [תעמוד] במקומה.

בעי [שאל] ר' ירמיה: