מאי טעמא [מה טעם] אין זה מיקח טעות? לאו [האם לא] משום דרובא הכי איתנהו [שרוב העבדים כך הם]? ונמצא שסומכים על הרוב אף בממונות, שלא כשמואל!

ודוחים: לא, כולהו הכי איתנהו [כולם, כל העבדים כך הם],

גנבים או משחקי קוביה, ולכן אין לקונה מקום לטענת מיקח טעות. ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו: שור שנגח את הפרה והמיתה ונמצא עוברה מת בצדה, ואינו ידוע אם עד שלא נגחה ילדה והעובר מת מעצמו ולא כתוצאה מהנגיחה, או אם משנגחה ילדה והשור הוא שגרם לנזק זה — בעל השור משלם חצי נזק לפרה כדינו של כל שור תם שנגח, ורביע (רבע) נזק לולד משום הספק אם השור הוא שגרם לנזק.

ואולם לשיטת רב שהולכים בממון אחר הרוב אמאי [מדוע חוששים לספק זה]? לימא [אמור]: לך אחר רוב פרות, ורוב פרות מתעברות ויולדות וולד חי בזמן הראוי, והא [וזו] שלפנינו, שוולדה הוא וולד מת, ודאי מחמת נגיחה הפילה!

ומשיבים: אף אם הולכים בממון אחר הרוב, מכל מקום התם [שם] אין לחייב את בעל השור בכל התשלום בגלל רוב זה, משום דמספקא לן [שמסופק לנו] אם יש לחייבו, אפילו אם מחמת השור הפילה, דאיכא למימר [שיש מקום לומר]: מקמה אתא ומביעתותא [מלפניה בא השור, ומפחדו] נבהלה והפילה, אבל לא מחמת נגיחה, ואין נזק זה נחשב שנעשה על ידי השור, ואיכא למימר [ויש מקום לומר]: מאחורה אתא ומינגח נגחה [מאחוריה בא ונגחה ממש] והפילה בגלל הנגיחה, אם כן, הוי [הריהו] ממון המוטל בספק, וכל ממון המוטל בספק חולקין.

ומציעים: לימא כתנאי [האם לומר שרב ושמואל נחלקו במחלוקת שנחלקו בה כבר תנאים], ששנינו בברייתא: שור שהיה רועה, ונמצא שור הרוג בצדו, אף על פי שזה המת מנוגח וזה השני, החי, מועד ליגח, או זה מנושך וזה מועד לישוך — אין אומרים: בידוע (בוודאי) שזה נגחו וזה נשכו, ואין מוציאים כסף מבעל השור המועד על סמך הנחה מעין זו. ואילו ר' אחא אומר לגבי מקרה דומה: גמל האוחר (גמל מיוחם המשתולל) בין הגמלים, ונמצא גמל הרוג בצדו — בידוע שזה הרגו, שחזקה היא שהוא שהרג.

ותחילה מסבירים: סברוה [סברו חכמים] שמידת תוקף הראיה של רובא [רוב] וחזקה כי הדדי נינהו [זה כמו זה הם] ותוקפם שווה, ואם כן, לימא [נאמר] כי רב שאמר שהולכים בממון אחר הרוב, סבור כר' אחא שהולכים אחר החזקה. ושמואל שאמר שאין הולכים בממון אחר הרוב, סבור כתנא קמא [הראשון], שאין הולכים אחר החזקה בממון!

ודוחים: אמר [יכול היה לומר] לך רב: אנא דאמרי [אני שאמרתי] את שיטתי אפילו לשיטת התנא קמא [הראשון] אמרתי, וכיצד? עד כאן לא שמענו כי קאמר [אמר] התנא קמא התם [הראשון שם] בענין שור שנמצא שור הרוג בצידו, אלא דלא אזלינן בתר [שאין אנו הולכים בממון אחר] חזקה, אבל בתר רובא אזלינן [אחר הרוב הולכים אנו].

ושמואל אמר [יכול היה לומר] לך לצד השני: אנא דאמרי [אני שאמרתי] את דברי, אפילו לשיטת ר' אחא אמרתי, כי עד כאן לא שמענו כי קאמר [אמר] ר' אחא התם [שם] אלא דאזלינן בתר [שהולכים אנו בממון אחר] חזקה, משום שהוא הגמל גופיה [עצמו] הריהו מוחזק כמסוכן, אבל בתר רובא לא אזלינן [אחר רוב, שאינו מצוי לפנינו, אין אנו הולכים].

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה אחרת לאחד מן הצדדים, ממה ששנינו במשנתנו: המוכר פירות לחברו וזרען ולא צמחו, ואפילו זרע פשתן — אינו חייב באחריותן.

ויש לשאול: מאי [מה פירוש], למה הכוונה במה שאמרו "אפילו"? לאו [האם אין] הכוונה אפילו זרע פשתן, דרובא [שהרוב] לזריעה זבני [קונים אותו], ואפילו הכי [כך] לא אזלינן בתר רובא [אין אנו הולכים אחר הרוב]?

ומשיבים: תנאי [מחלוקת תנאים] היא בנושא זה, דתניא [שכן שנינו בברייתא]: המוכר פירות לחברו וזרען ולא צמחו, אם היו אלה זרעוני גינה שאין נאכלין — חייב באחריותן. אם היה זה זרע פשתן — אינו חייב באחריותן, שהרי מקצתם נקנים לשם עשיית שמן או לצורך אחר. ר' יוסי אומר: