מ"והיה אם שמוע תשמע" (דברים כח, א) ועד "לעבדם" (דברים כח, יד), וקללן בעשרים ושתים — מ"והיה אם לא תשמע בקול ה'" (דברים כח, טו) עד "ואין קנה" (דברים כח, סט).

א שנינו במשנה: מקום שנהגו למוד (למדוד) בגסה אין מודדים במידה דקה (קטנה), למחוק — לא יגדוש, לגדוש — לא ימחוק. (סימן להלכות הבאות: אין מעיינין ואין גודשין באגרדמין ובליטרא שלשה ועשר נפש משקלות ממחק עבה לא תעשו לא יעשה).

תנו רבנן [שנו חכמים]: מנין שאין מוחקין את המידות במקום שנהגו להיות גודשין, וכן שאין גודשין במקום שמוחקין? — תלמוד לומר: "איפה שלמה" (דברים כה, טו), כפי שנחשבת האיפה שלמה באותו מקום, לא פחות ולא יותר, באופן שאין מקום להטעיה ולרמייה.

ומנין שאם אמר המוכר: הריני מוחק במקום שגודשין, וזאת כדי לפחות לו לקונה מן הדמים כנגד המחק הזה, וכן אם אמר: הריני גודש במקום שמוחקין, וזאת כדי להוסיף לו על הדמים, שאין שומעין לו? — תלמוד לומר: "איפה שלמה וצדק יהיה לך" (דברים כה, טו), שלנהוג במנהג המקום הוא מידת הצדק.

תנו רבנן [שנו חכמים]: מנין שאין מעיינין, שאין מאזנים את המאזניים ושוקלים בדיוק (עין בעין) במקום בו המנהג הוא שמכריעין, שמטים את כף המאזניים טפח לטובת הקונה, וכן שאין מכריעין במקום שמעיינין? — תלמוד לומר: "אבן שלמה", לומר שצריך המשקל ("אבן") להיות שלם כפי הנהוג באותו מקום, לא פחות ולא יותר (דברים כה, טו).

ומנין שאם אמר: הריני מעיין במקום שמכריעין, ועל דעת לפחות לו מן הדמים כנגד מה שלא הכרעתי, או שאמר: הריני מכריע, במקום שמעיינין, ועל דעת להוסיף לו על הדמים, שאין שומעין לו? — תלמוד לומר: "אבן שלמה וצדק" (דברים כה, טו), לומר שמידת הצדק היא לנהוג כמנהג המקום.

ב אמר רב יהודה מסורא בדרך הדרש על הפסוק "לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה" (דברים כה, יד): "לא יהיה לך בביתך", כלומר, שסופך להיות עני שאין לו דבר בביתו, ומה טעם הדבר? — משום שעסקת במסחר באופן של "איפה ואיפה" שאדם קונה בכלי גדול ומוכר בכלי קטן.

וכן על הכתוב "לא יהיה לך בכיסך אבן גדולה ואבן קטנה" (דברים כה, יג), "לא יהיה לך בכיסך", מה טעם? — משום "אבן ואבן". אבל אם תנהג בדרך של "אבן שלמה וצדק" — הרי אז "יהיה לך", וכן איפה שלמה וצדק — "יהיה לך" (דברים כה, יג).

תנו רבנן [שנו חכמים]: "(לא) יהיה לך" — מלמד שמעמידין (ממנים) אגרדמין (מפקחים על השוק) למדות, שבודקים בשליחות בית הדין את דיוק המידות, ומדייקת הגמרא: ואולם אין מעמידין אגרדמין לשערים, לפקח על המחירים. מסופר: דבי נשיאה אוקימו [בבית הנשיא העמידו] אגרדמין בין למדות בין לשערים, אמר ליה [לו] שמואל לחכם קרנא תלמידו, פוק תני להו [צא ושנה להם]: מעמידין אגרדמין למדות, ואין מעמידין אגרדמין לשערים.

נפק [יצא] קרנא ודרש להו [להם]: מעמידין אגרדמין בין למדות בין לשערים. נודע הדבר לשמואל, אמר ליה [לו]: מה שמך? אמר לו: קרנא, אמר לו שמואל: תיפוק ליה קרנא בעיניה [תצא לו קרן בעיניו]. ואכן, נפקא ליה קרנא בעיניה [יצאה לו קרן בעיניו], כלומר, צמח לו גידול של בשר על עינו. ושואלים: ואיהו כמאן סבר [והוא, קרנא, כמי היה סבור] שכך שינה מדברי רבו? כי הא [כמו זו] שאמר רמי בר חמא אמר ר' יצחק: מעמידין אגרדמין בין למדות בין לשערים, מפני הרמאין שמא יקטינו את המידות, או יורידו את המחיר ויפחיתו מטיב הסחורה.

ג ודנים בפרטי דינים הקשורים לדין משנתנו. תנו רבנן [שנו חכמים]: היה הקונה מבקש ממנו מהמוכר משקל ליטרא של דבר מסויים — שוקל לו במשקל של ליטרא. היה מבקש ממנו חצי ליטרא — שוקל לו חצי ליטרא. מבקש רביע ליטרא — שוקל לו רביע ליטרא. ותוהים: מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו בכך]? והרי פשוט הוא שכך יש לנהוג. ומסבירים: דמתקנינן מתקלי [שמתקינים משקלות] עד הכי [כך], עד מידת רבע ליטרא, ולא פחות מזה. ואם מבקש הקונה לשקול לו במועט מזה — אין שומעים לו.

ועוד תנו רבנן [שנו חכמים]: היה מבקש ממנו שלשה רבעי ליטרא, ואין אבן משקל שגודלה שלושה רבעים, לא יאמר לו: שקול לי שלשה רבעי ליטרא אחת אחת, רבע רבע לעצמו, ונמצא שמוסיף הכרע על כל רבע לעצמו, אלא שוקל ליטרא מניח אבן משקל של ליטרא בכף מאזניים אחת, ומניח אבן משקל של רביע ליטרא בכף השניה עם הבשר הנמכר,

כך ששוקל את שלושת רבעי הליטרא בבת אחת. תנו רבנן [שנו חכמים]: היה מבקש ממנו סחורה במשקל עשר ליטרין, לא יאמר לו הקונה: שקול לי אחת אחת והכריע בכל שקילה, משום שבכל הכרע תמיד נוסף מעט, ויש בכך הפסד למוכר, אלא שוקל לו כולן בבת אחת, ונותן הכרע אחד לכולן.

ד תנו רבנן [שנו חכמים]: נפש מאזנים, כלומר, החלק העליון שבו תלויים המאזניים תלויה באויר רחוק מן התיקרה שלשה טפחים, וכן צריך שתהיה גבוהה מן הארץ שלשה טפחים, וקנה (שמשני צידיו תלויות כפות המאזניים) ומתנא (החבל שבו תלויה כל כף) שלה שנים עשר טפחים. ומאזניים של צמרים (עושי צמר) ושל זגגין (עושי זכוכית) — תלויה באויר שני טפחים, וגבוהה מן הארץ שני טפחים, וקנה ומתנא שלה תשעה טפחים. ומאזניים

של חנווני ושל בעל הבית — תלויה באויר טפח, וגבוהה מן הארץ טפח, וקנה ומתנא שלה ששה טפחים. ושל טורטני מאזניים קטנות לכסף וזהב — תלויה באויר שלש אצבעות, וגבוהה מן הארץ שלש אצבעות, וממשיך התנא: וקנה ומתנא שלה איני יודע.

ושואלים: הרי מנה פה את כל מיני המשקלות השונים לפי שימושיהם ואלא הך קמייתא דמאי [זו הראשונה של מה]? לאיזה דבר משמשים מאזניים גדולים אלה?