אמר אמימר, הלכתא [פסק הלכה הוא]: אותיות השטר, ההתחייבות הכתובה בו — נקנות במסירה של השטר לידי הקונה, כדברי רבי. אמר ליה [לו] רב אשי לאמימר: האם מן הגמרא [מסורת] אתה פוסק כך, או שמא מן הסברא? אמר ליה [לו]: גמרא [מסורת היא]. אמר רב אשי: סברא נמי הוא [גם כן היא] שהשטרות נקנים במסירה, שאותיות, כלומר, השטרות, הרי מילי נינהו [דברים הם], שהרי אינו קונה דבר של ממש, אלא התחייבות, ומילי במילי לא מיקנין [ודברים בדברים אינם נקנים].

ותוהים: ולא (האם אין זה כך) שקונים שטר בדברים? והאמר [והרי אמר] רבה בר יצחק אמר רב, שני סוגי שטרות הם: האחד — אם אומר לעדים "זכו בשדה לפלוני וכתבו לו את השטר על כך "— חוזר בשטר, שיכול לומר לעדים שאינו רוצה שייכתב שטר, ואינו חוזר בנתינת השדה, שהרי כבר זכו בו למקבל.

השטר השני — אם אמר "זכו בשדה לפלוני על מנת שתכתבו לו את השטר" כל עוד לא כתבו את השטר — חוזר בין בשטר בין בשדה, שהרי הזכייה בשדה הותנתה מראש בכתיבת השטר, ואם חזר בו מן השטר, חזר בו מן הכל.

ורב חייא בר אבין אמר בשם רב הונא, שלשה שטרות הן: תרי [שנים] — הא דאמרן [אלה שאמרנו]; אידך [האחר]: אם קדם מוכר וכתב את השטר לפני שהקונה שילם.