ושואלים: ולימא [ושיאמר] שהיא מחלוקת ר' שמעון ורבנן [וחכמים], שהרי כך הגענו למסקנה לעיל, שלדעת ר' שמעון עצמו אף אלו אינם מוקדשים! ומשיבים: הא קא משמע לן [דבר זה השמיע לנו], שר' מנחם בר' יוסי כר' שמעון סבירא ליה [סבור הוא], וזה היה החידוש שבדבריו, שיש חכם נוסף הסבור כר' שמעון.

א משנה המוכר את הספינה — מכר יחד עמה את התורן ואת הנס ואת העוגין, ואת כל כלי הספינה המנהיגין אותה. אבל לא מכר לא את העבדים שמשיטים את הספינה, ולא את המרצופין שהם עשויים להכניס בהם סחורה, ולא את האנתיקי שהוא המקום שבו מכניסים אותם. ובזמן שאמר לו: "היא וכל מה שבתוכה מכורים לך "— הרי כולן מכורין.

ב גמרא ותחילה מפרשים את האמור במשנה. "תורן" פירושו בלשון ארמית איסקריא, מוט הקבוע בספינה שעליו פרוש המפרש. וכן הוא אומר: "ארז מלבנון לקחו לעשות תרן עליך" (יחזקאל כז, ה). "נס" — אדרא, כלומר, מפרש. וכן הוא אומר: "שש ברקמה ממצרים היה מפרשך להיות לך לנס" (יחזקאל כז ז). "עוגין" — תני [שנה] ר' חייא: אלו עוגינין שלה, העוגן שמחזיק אותה במקום אחד. וכן הוא אומר: "הלהן תשברנה עד אשר יגדלו הלהן תעגנה לבלתי היות לאיש" (רות א, יג), ומכאן שלשון "עיגון" משמעה — קביעה ועיכוב במקום אחד.

"מנהיגין" — אמר ר' אבא: אלו המשוטין שלה. וכן הוא אומר: "אלונים מבשן עשו משוטיך" (יחזקאל כז, ו). ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור] ראיה מהכא [מכאן], שנאמר: "וירדו מאניותיהם כל תפשי משוט" (יחזקאל כז, כט).

ג ועוד בענין מכירת ספינה והכלול בה, תנו רבנן [שנו חכמים]: המוכר את הספינה — מכר את האיסכלה (סולם), הכבש שעולים בו לספינה, ואת בור המים שבתוכה. ר' נתן אומר: המוכר את הספינה — מכר את הביצית, סירה קטנה שיש באוניה לצורך הצלה, או על מנת לדוג במקומות רדודים. סומכוס אומר: המוכר את הספינה — מכר את הדוגית.

אמר רבא: ביצית היינו דוגית, שבעצם לא נחלקו ואמרו שניהם דבר אחד, אלא ר' נתן בבלאה הוה [בבלי היה], ולכן קארי [קורא היה] לה "בוצית", כדאמרי אינשי [כמו שאומרים אנשים בבבל]: בוציאתא דמיאשן [הבוציות, הסירות הקטנות של מישן]; ואילו סומכוס, דבר [שבן] ארץ ישראל הוא, קארי [קורא היה] לה "דוגית", כדכתיב [כפי שנאמר]: "ואחריתכן בסירות דוגה" (עמוס ד, ב).

ד כיון שהוזכרו הלכות הנוגעות לספינה, מביאים כאן כמה סיפורים הנוגעים בספינות ובשיחות יורדי הים. אמר רבה, אשתעו [סיפרו] לי נחותי ימא [יורדי הים]: האי גלא [הגל הזה] שמטבע לספינה, מיתחזי כי צוציתא דנורא חיוורתא ברישא [נראה כמו זוהר של אש לבנה בראשו], וכדי להינצל ממנו מחינן ליה באלוותא דחקיק עליה [מכים אנו אותו באלות שחקוק עליהן] שמות קדושים: "אהיה אשר אהיה יה ה' צבאות אמן אמן סלה", ונייח [ואז נח הגל].

ה ועוד אמר רבה, אשתעו [סיפרו] לי נחותי ימא [יורדי הים]: בין גלא לגלא תלת מאה פרסי [בין גל לגל שלוש מאות פרסות], ורומא דגלא תלת מאה פרסי [וגובה הגל שלוש מאות פרסות]. זימנא חדא הוה אזלינן באורחא [פעם אחת היינו הולכים בדרך], ודלינן גלא [והגביה אותנו הגל] עד דחזינן בי מרבעתיה דכוכבא זוטא [שראינו את בית מרבצו, מושבו של כוכב קטן], והויא לי כמבזר ארבעין גריוי בזרא דחרדלא [והיה גודלו כמו מקום שזורעים בו ארבעים סאים של זרע חרדל], ואי דלינן טפי [ואם היה מגביה אותנו יותר] — הוה מקלינן מהבליה [היינו נשרפים מחומו של הכוכב].

ורמי לה גלא קלא לחברתה [וזרק לו הגל קול, צעק לחבירו]: "חבירתי, האם שבקת מידי בעלמא [הנחת דבר בעולם] שלא שטפתיה [שטפת אותו], דניתי אנא ונאבדיה [שאבוא אני ואאבד אותו] "? אמר ליה [לו] הגל האחר: "פוק חזי גבורתא דמריך [צא וראה גבורת אדוניך, הקדוש ברוך הוא], מלא חוטא חלא ולא עברי [מלוא חוט חול ביבשה ואיני עובר], שנאמר: "האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו" (ירמיה ה, כב).

ו ועוד אמר רבה: לדידי חזי לי [אני עצמי ראיתי] אותו שקוראים לו "הורמין בר לילית", כי קא רהיט אקופיא דשורא [כאשר היה רץ על שיני חומת] העיר מחוזא, ורהיט פרשא כי רכיב חיותא מתתאיה [והיה רץ פרש כאשר הוא רוכב על בהמות מתחתיו] ולא יכיל ליה [היה יכול לו להשיגו]. זמנא חדא הוה מסרגאן ליה תרתי כודנייתי [פעם אחת היו חבושות לו שתי פרדות] וקיימן