אגבה [הגבה לה], כלומר, גבה עבורה עישור (עשירית) נכסי [נכסים] שמגיע לה, לפי מה שאמרו חכמים שאם מת האב ויש לו בת הצריכה להינשא הריהי צריכה לקבל עשירית מנכסי המקרקעין של האב, וגבה אפילו מאצטרובלי של ריחיים משום שגם הם נחשבים בכלל קרקע. אמר רב אשי: כי הוינן בי [כאשר היינו בבית] רב כהנא, מגבינן [היינו מגבים] לצורך זה אפילו מעמלא דבתי [משכירות הבתים]. שכיון שהשכירות באה מן הבתים הרי אף היא דינה כקרקע.

א משנה המוכר את החצר — מכר בתים, בורות, שיחין (חפירות) ומערות שבתוכה, אבל לא את המטלטלין שבה. בזמן שאמר לו "הוא וכל מה שבתוכו" — הרי כולן מכורין. בין כך ובין כך, אפילו אמר "כל מה שבתוכו", לא מכר לא את המרחץ ולא את בית הבד שבתוכה, לפי שיש להם שימוש לעצמם וגם אינם חלק בלתי נפרד מן החצר. ר' אליעזר אומר: המוכר את החצר סתם — לא מכר אלא אוירה (חללה) של חצר, ולא מכר דבר שבתוכה, אף לא בתים.

ב גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: המוכר את החצר — מכר בתים החיצונים שפתחם לחצר, ובתים הפנימים שפתחם לבתים החיצוניים, ובית החולסאות (מקום שיש בו חול). חנויות שהיו פתוחות לתוכה — נמכרות עמה, ושאין פתוחות לתוכה אלא לרשות הרבים או לחצר אחרת, אף על פי שבנויות בתוכה — אין נמכרות עמה. אם היו פתוחות לכאן ולכאן גם לחצר וגם לחוץ — אלו ואלו, גם הפתוחות לתוכה, וגם הפתוחות לכאן ולכאן, נמכרות עמה. ר' אליעזר אומר: המוכר את החצר — לא מכר אלא מילוסא (חללה) של חצר. ודנים בפרטי הברייתא.

אמר מר [החכם]: אם היו החנויות שבחצר פתוחות לכאן ולכאן — נמכרות עמה. ומקשים: והא תני [והרי שנה] ר' חייא: אין נמכרות עמה! ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה]: הא [זה, בברייתא הראשונה] מדובר באופן שרוב תשמישתייהו לגו [תשמישן הוא לפנים], והרי הן נמכרות עימה, הא [זה, בברייתא ששנה ר' חייא] מדובר באופן שרוב תשמישתייהו לבר [תשמישן הוא לחוץ], ואינן נמכרות עימה.

ג שנינו במשנה (וכיוצא בזה בברייתא) שר' אליעזר אומר: המוכר את החצר — לא מכר אלא אוירה של חצר ולא את הבתים שבתוכה. אמר רבה: אי דאמר ליה [אם שאומר לו] "דירתא [דירה, מקום מגורים] אני מוכר לך "— דכולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חולקים] דבתי משמע [שבתים משמעו] והוא מוכר לו את הבתים עם החצר, כי פליגי [כאשר נחלקו] דאמר ליה "דרתא" [שאומר לו שמוכר חצר], מר סבר [חכם זה, ר' אליעזר, סבור]: תרביצא משמע [גינה משמעו] השטח שבין הבתים של החצר, חלל החצר, ומר סבר [וחכם זה, סתם משנתנו, סבור]: גם בתי משמע [בתים משמעו].

איכא דאמרי [יש שאומרים] בלשון אחרת: אמר רבה: אי דאמר ליה [אם שאומר] שמוכר "דרתא" — דכולי עלמא לא פליגי דבתי משמע [הכל אינם חולקים שגם בתים משמעו], כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה במקרה דאמר ליה [שאומר לו] "חצר", מר סבר [חכם זה, ר' אליעזר סבור]: חצר — אוירא [חלל] משמע, ומר סבר [וחכם זה סבור]: כחצר המשכן שהמשכן עצמו היה מצוי בתוכה.

ד ואמר רבה אמר רב נחמן: מכר לו חולסית, מקום חולות, ומצולה, חלקת נהר או אגם או ים, שמשתמשים בה לדייג או דבר אחר, אם החזיק בחולסית, כלומר, עשה מעשה חזקה בה על מנת לגמור את מעשה הקנין — לא קנה מצולה, וצריך לעשות בה מעשה קנין לחוד, וכן אם החזיק במצולה — לא קנה חולסית. ומקשים: איני [וכן הוא]? והא [והרי] אמר שמואל: אם מכר לו עשר שדות בעשר מדינות בשטר אחד, כיון שהחזיק באחת מהן — קנה כולן!

ודוחים: התם שם הוא דסדנא דארעא חד [שהסדן, התשתית של הארץ אחד] הוא, וכולה חדא תשמישתא [והכל שימוש אחד] הוא, ולכן קונה את כולן בבת אחת, אף על פי שלמראה העין אינן צמודות זו לזו. אבל הכא [כאן] בחולסית ומצולה הא תשמישתא לחוד, והא תשמישתא לחוד [זה שימוש לחוד, וזה שימוש לחוד] ולכן אינן נמכרות בחזקה אחת.

ואיכא דאמרי [ויש שאומרים],