אין נאמנים על אמירה זו, שאינם יכולים בעדותם לבטל תוקפו של שטר שהם עצמם מודים שנכתב ונחתם על ידם. וכן אם אומרים העדים על שטר מכר שחתמו עליו: "מודעא היו דברינו", כלומר, נמסרה בפנינו מודעה שמכר זה נעשה באונס — אין נאמנין. ואם כן, כיצד אנו אומרים כאן ששטר המודעה מבטל את תוקפו של שטר הקנין שנכתב ונחתם על ידם כדין?

ומתרצים: הני מילי [דברים אלה], שאין העדים נאמנים, אמורים כאשר העדים אומרים זאת בעדות על פה, שלא אתי [באה] עדות שבעל פה ומרעא לשטרא [ומריעה את כוחו של שטר] כתוב, אבל אם היתה המודעה בשטרא [בשטר] — אתי שטרא ומרעא לשטרא [בא שטר המודעה ומרע את

כוחו של השטר האחר]. כיון שהזכרנו הלכה זו דנים בה גופא [לגופה], אמר רב נחמן: אם אמרו עדים החתומים על השטר "אמנה היו דברינו" — אין נאמנין, ואם אמרו "מודעא היו דברינו" — אין נאמנין;

ומר בר רב אשי אמר: אם אמרו "אמנה היו דברינו" — אין נאמנין, אבל אם אמרו "מודעא היו דברינו" — נאמנין, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? — שזה שטר מודעה ניתן ליכתב, שאפשר ומותר לכתוב אותו, על מנת לבטל מכירה הנעשית באונס, אבל זה שטר אמנה לא ניתן ליכתב כלל, כי עצם כתיבתו של שטר כזה הוא מעשה עוולה, היכול להזיק לאחרים, ואסור לכותבו, וכל הכותבו כאילו מעיד על עצמו שרשע הוא, ואין עדותו מתקבלת.

א שנינו שלא לאיש חזקה בנכסי אשתו וכו'. ותוהים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו], כיון דאית ליה לפירא [שיש לו זכות לאכול את פירות נכסיה] כשהיא נשואה לו, יודעים כולם כי רק פירא [פירות] הוא דקאכיל [שאוכל] אבל אין לו זכות בגוף השדה, ומה חזקה הוא קונה על ידי אכילת הפירות?

ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] הלכה זו אלא אף במקרה דכתב [שכותב] לה הבעל לאשתו: דין ודברים אין לי בנכסייך, שמוותר הוא על זכות ההנאה מפירות נכסיה, ולכן ניתן היה לחשוב שאם נכנס אחר כך לנכסיה ואכל מהם —

שמא זו הוכחה שקנה ממנה אותם. ולכן נצרכה המשנה לומר שאין מכך הוכחה, שיש לומר כי מפני יחסי הנישואין לא מחתה בו על שאכל את הפירות. ושואלים: וכי כתב לה מאי הוי [וכאשר כותב לה לשון זו מה בכך]? והתניא [והרי שנינו בברייתא], האומר לחבירו: "דין ודברים אין לי על שדה זו", וכן אם אומר "אין לי עסק בה", וכיוצא בזה אם אומר "ידי מסולקות ממנה" — לא אמר כלום, שאין אמירה בלשון זו מחייבת מבחינת ההלכה, ואם יש לו זכויות או תביעות, לא בטלו על ידי כך. ונמצא שאף במקרה זה אין שום חידוש בדין משנתנו!

אמרי לה דבי [אומרים אותה החכמים מבית מדרשו] של ר' ינאי: מתניתין [משנתנו] עוסקת במקרה בו יועיל נוסח זה, והוא בכותב לה לאשתו נוסח זה ועודה ארוסה, לפני שהיתה לו זכות קנין בנכסיה. וכדברי רב כהנא, שאמר רב כהנא: