ידאגו כל האחין כולן שמא גם יום מיתתם מתקרב. וכן אחד מבני חבורה שמת — תדאג כל החבורה כולה. אמרי לה [יש אומרים] שיש לדאוג במיוחד כאשר מת הגדול שבהם, שאם הוא לא ניצול מן הפורענות אחרים, ודאי שלא ינצלו. ואמרי לה [ויש אומרים] שיש לדאוג במיוחד כאשר מת הקטן שבהם, שבעונשים מתחילים מן הקטן, ושמא תחילת עונש היא לכל החבורה.

א ועוד שנינו במשנה שכל המקלקלין בשבת פטורין. תני [שנה] ר' אבהו ברייתא זו קמיה [לפני] ר' יוחנן: כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל באדם והמבעיר אש בשבת. אמר ליה [לו] ר' יוחנן: פוק תני לברא [צא ושנה בחוץ], שברייתא זו אינה ראויה להיכנס ולהידון בתוך בית המדרש, כי המחייב בחובל ומבעיר בשבת אינה משנה ידועה ואין להתחשב בה. ואם תמצא [תרצה] לומר שבכל זאת משנה היא — חובל יתחייב רק במקרה שחבל באדם מפני שצריך לדם היוצא מן הפצע לתתו לכלבו, ומבעיר בשבת יחייב רק במקרה שצריך לאפרו.

ושואלים: ור' אבהו כיצד חזר על ברייתא זו, והאנן תנן [והרי אנו שנינו במשנתנו] במפורש: כל המקלקלין פטורין, ומשמע שאף החובל והמבעיר בכלל הפטור! ומשיבים: לדעתו מתניתין [משנתנו] כשיטת ר' יהודה היא המחייב על מלאכה שאינה צריכה לגופה, ואילו הברייתא כשיטת ר' שמעון הפוטר בכך. ומסבירים מאי טעמא [מה הטעם] של ר' שמעון הסבור שחובל ומבעיר בשבת חייבים אף על פי שהם מקלקלים — מדאיצטריך קרא למישרא [ממה שהוצרך הכתוב להתיר] מילה של ילד בשבת נלמד מכך: הא [הרי] שחובל בעלמא [סתם] — חייב, שאין צורך להתיר את המילה בשבת אם מן התורה אין איסור בעשיית פצע.

וכן, מדאסר רחמנא [ממה שאסרה התורה] הבערה בשבת אף גבי [אצל] דינה של בת כהן, שהתורה מחייבת בת כהן שזנתה בשריפה, אבל אין מבצעים גזר דין זה בשבת, הרי שמע מינה [למד ממנה] שמבעיר בעלמא [סתם] חייב.

ושואלים: ור' יהודה כיצד מסביר הוא דברים אלה? ואומרים: משום שסבור הוא כי התם [שם] — מתקן הוא, שמלאכות אלה מלאכות תיקון הן, וכדברי רב אשי. שאמר רב אשי בענין זה: מה לי לתקן מילה ומה לי לתקן כלי, הלא פעולה זו מטרתה תיקון. וכן מה לי לבשל פתילה, חתיכה של עופרת, שמיתה בשריפה נעשית בהרתחת פתילת עופרת ושפיכתה לגרון, ומה לי לבשל סמנין (סממנים) במקדש. ולכן הוצרכה התורה לפרש באלה, מפני שיש בהם מלאכת תיקון, ואין ללמוד מהם לשאר המקלקלים.

ב שנינו במשנה ששיעור המלבן ומלאכות דומות כדי להתחייב עליהן בשבת הוא כמלא רוחב הסיט כפול. רב יוסף מחוי [היה מראה] כפול, שלדעתו כדי לקבוע את רוחב הסיט, יש למדוד את הרוחב שבין האצבע והאמה פעמיים. ר' חייא בר אמי מחוי [מראה] פשוט, שהרוחב בין האגודל והאצבע הריהו כרוחב הסיט כפול.

ג משנה ר' יהודה אומר: הצד צפור ומכניסה למגדל (לארון, לכלוב), וכן צבי שמכניסו לבית דווקא — חייב. וחכמים אומרים: צפור חייב עליה כשמכניסה למגדל