ועלו בידו בסופו של דבר שתים — חייב. ושואלים: והתנן [והרי שנינו במשנה] שבכגון זה הוא פטור! ומתרצים: לא קשיא [אין זה קשה]; הא [זה] ששנינו שפטור — מדובר באופן דבעי זיוני [שצריכות האותיות תגים], ואילו הא [זה] ששנינו שחייב — הרי זה באופן דלא בעי זיוני [שאינן צריכות תגים]. שאם היו כבר האותיות מתוייגות כדינן והפריד ביניהן — הרי זה ככותב שתי אותיות.

א שנינו במשנה שאם כתב בשבת אות אחת כנוטריקון (קיצור), ר' יהושע בן בתירה מחייב אותו וחכמים פוטרין. אמר ר' יוחנן משום (בשם) ר' יוסי בן זימרא: מנין ללשון נוטריקון מן התורה — שנאמר: "ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי א"ב המו"ן גוים נתתיך" (בראשית יז, ה). הרי שהפסוק עצמו מקצר אב המון לאברהם. ואף את תיבות "אב המון" דרשו לשון נוטריקון: אב נתתיך לאומות, בחור (בחיר) נתתיך באומות, המון חביב נתתיך באומות, מלך נתתיך לאומות, ותיק נתתיך לאומות, נאמן נתתיך לאומות.

ר' יוחנן דידיה אמר [משלו עצמו אמר] על "אנכי" שבתחילת עשרת הדברות, שהוא נוטריקון של: אנא נפשי כתיבת יהבית [אני בעצמי כתבתי ונתתי]. רבנן אמרי [חכמים אמרו] שהוא נוטריקון של: אמירה נעימה כתיבה יהיבה [נתונה]. איכא דאמרי [יש שאומרים, דורשים] את "אנכי" למפרע (הפוך), כך: יהיבה [נתונה] כתיבה נאמנין אמריה.

דבי [בבית מדרשו] של ר' נתן אמרי [אמרו] שיש נוטריקון אחר בתורה: "ויאמר אליו מלאך ה' על מה הכית את אתונך זה שלש רגלים הנה אנכי יצאתי לשטן כי יר"ט הדרך לנגדי" (במדבר כב, לב) "ירט" נוטריקון של יראה, ראתה, נטתה האתון. דבי [בבית מדרשו] של ר' ישמעאל תנא [שנה החכם]: המלה "כרמ"ל" בפסוק "ולחם וקלי וכרמל" (ויקרא כג, יד) משמעה — כר מלא, כשגרעין התבואה ממלא את השבולת. רב אחא בר יעקב אמר: את דברי דוד "והנה עמך שמעי בן גרא בן הימיני מבחורים והוא קללני קללה נמרצ"ת ביום לכתי מחניים" (מלכים א ב, ח) יש לדרוש ש"נמרצת" הוא נוטריקון: נואף הוא, מואבי הוא, רוצח הוא, צורר הוא, תועבה הוא.

רב נחמן בר יצחק אמר שיש במקרא נוטריקון נוסף: "ויאמר יהודה מה נאמר לאדוני מה נדבר ומה נצטד"ק" (בראשית מד, טז), שהוא ראשי תיבות של: נכונים אנחנו, צדיקים אנחנו, טהורים אנחנו, דכים (טהורים) אנחנו, קדושים אנחנו.

ב משנה הכותב בשבת שתי אותיות בשתי העלמות, וכגון שנזכר בינתיים ששבת היום, אות אחת בשחרית ואות אחת בין הערבים, רבן גמליאל מחייב חטאת כשוגג במלאכה גמורה וחכמים פוטרין.

ג גמרא ושואלים: במאי קמיפלגי [במה, באיזה עיקרון הם חולקים]? רבן גמליאל סבר [סבור] שאין ידיעה נחשבת לחצי שיעור, שאם נודע לאדם שחטא בשגגה לאחר שעבר בדבר הפחות מן השיעור שמתחייבים עליו — אין ידיעה זו נחשבת, ואם שגג שוב בחלק אחר של אותה עבירה מצטרפים שני החלקים ליחידה אחת. ורבנן סברי [וחכמים סבורים] כי יש ידיעה לחצי שיעור, ואם נודע לו בין שני חלקי המעשה האסור הרי כל חלק נחשב לדבר בפני עצמו ואינו מצטרף עוד לחבירו.

א משנה ר' אליעזר אומר: האורג מתחייב על מלאכה זו בשבת אם ארג שלשה חוטין בתחילה של האריגה וכן אם מוסיף חוט אחת על האריג המצוי כבר. וחכמים אומרים: בין בתחילה בין בסוף שיעורו כדי להתחייב — אריגת שני חוטין. העושה שתי בתי נירין, כלומר, קושר את חוטי השתי בין שעשה זאת בנירין או בקירוס, בנפה או בכברה וכן בסל — חייב משום עשיית בתי נירים. והתופר, שיעורו להתחייב — בשתי תפירות. והקורע מתחייב אם עשה זאת בשיעור שיש בו על מנת לתפור במקום הקרע כדי לתקנו שתי תפירות.

ב גמרא כי אתא [כאשר בא] ר' יצחק מארץ ישראל לבבל תני [שנה] בדברי ר' אליעזר "שתים", כלומר, שני חוטים בתחילה. ושואלים: והאנן תנן [והרי אנו שנינו במשנתנו] "שלשה "! ומשיבים: לא קשיא [אין הדבר קשה], כי הא [זה] אחד מן המקורות — מדבר באלימי [בעבים], הא [זה, האחר] — מדבר בקטיני [בדקים]. אמרי לה להאי גיסא [יש שאמרו זאת ופירשו לצד זה], לחייב בעבים יותר מבדקים, ואמרי לה להאי גיסא [ויש שאמרו זאת ופירשו לצד זה, לחייב בדקים יותר מבעבים]. ומפרטים, אמרי לה להאי גיסא [יש שאמרו זאת ופירשו לצד זה]: אלימי — תלתא לא סתרי, תרי — סתרי [חוטים עבים — שלושה אין אריגתם נסתרת, אבל שניים — נסתרים], קטיני — תרי נמי לא סתרי [דקים — אפילו שניים אינם נסתרים]. ואמרי לה להאי גיסא [ויש שאמרו זאת ופירשו לצד זה]: קטיני — תלתא ידיעי, תרי — לא ידיעי [בדקים — שלושה חוטים ניכרים, שניים — אינם ניכרים], אלימי — תרי נמי ידיעי [בעבים — שניים גם כן ניכרים].

תניא [שנויה ברייתא]: האורג שלשה חוטין בתחילה וכן חוט אחד על האריג — חייב. וחכמים אומרים: בין בתחילה בין בסוף — שיעורן שני חוטין. ובשפה של הבגד הארוגה מחוטים אחרים או בצבע אחר הריהו מתחייב — על שני חוטין ברוחב שלשה בתי נירין (שלושה חוטי שתי). ומדוע מתחייב עליו? הא [הרי] למה זה דומה — לאורג צלצול (שרוך) קטן, ולצורך זה ארג שני חוטין ממנו ברוחב שלשה בתי נירין, שהם רוחבו של השרוך. ומה שאמרנו והאורג שלשה חוטין בתחילה ואחד על האריג שהוא חייב, הרי סתמא [סתם ברייתא זו] כשיטת ר' אליעזר היא.

תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת]: האורג בשבת שני חוטין על הגס (אריג ?הרבה?) ועל האימרא (שפת הבגד לאורך חוט הערב) — חייב. ר' אליעזר אומר: אפילו ארג אחד — חייב. והאורג בשפה (שפת הבגד לאורך חוט השתי), אם ארג שני חוטין ברוחב שלשה בתי נירין — חייב. הא [הרי] למה זה דומה — לאורג צלצול קטן ולצורך זה ארג שני חוטין על רוחב שלשה בתי נירין. ומעירים: מה שאמרנו כאן שהאורג שני חוטין על הגס ועל האימרא חייב — הרי סתמא [סתם ברייתא זו] כשיטת רבנן [חכמים].

ג שנינו במשנה שהעושה בשבת שני בתי נירין — חייב. ושואלים: מאי [מה] הכוונה בנירין? אמר אביי: תרתי בבתי נירא וחדא בנירא [שתיים קושר, מרכיב בבתי הניר, בחוט השתי, ואחת קושר בניר, חוט היוצא מקנה האריגה]. שנינו במשנה שחייבים על עשיית בתי נירים בקירוס, ושואלים: מאי [מהו] בקירוס זה? אמר רב: מצוביתא, החלק המקביל למוט העולה ויורד בנולים יציבים.

ד ועוד שנינו במשנה שהתופר בשבת שיעור להתחייב הוא בשתי תפירות. ושואלים: הא תנינא [הרי שנינו כבר] ברשימת אבות המלאכות: והתופר שתי תפירות! ומשיבים: משום דקבעי למיתנא סיפא [שרצה לשנות בסוף]: "והקורע על מנת לתפור שתי תפירות", קתני נמי [שנה גם כן] את דין התופר. ועוד שנינו במשנה כי הקורע שיעורו כדי להתחייב — אם קרע על מנת לתפור שתי תפירות. ושואלים: הא נמי תנינא [הרי גם כן את דין הקורע שנינו כבר] ברשימת אבות המלאכות! אלא משום דקבעי למיתני סיפא [משום שרצה לשנות בסוף, במשנה הבאה], הלכה חדשה, הקורע בחמתו ועל מתו, משום הכי קתני [כך שנה] גם התופר שתי תפירות.

ועוד שנינו במשנה שמתחייב אדם אם קורע בשבת בגד על מנת לתפור שתי תפירות. ושואלים: היכי משכחת לה [היכן מוצא אתה אותה] שיהא צורך לקרוע על מנת לתפור אחר כך?