בשביל של כרמים שעובר בין הכרמים, ושם מצויים שני שובכים אלו, שאם איתא דמעלמא אתי [יש מקום לומר שמהעולם, ממקום אחר, הגוזל בא], כיון דמידדי [שהוא מדדה] לא מצי אתי [היה יכול לבוא לשם], שכל דמידדי והדר חזי ליה לקיניה [המדדה ופונה ורואה את קינו] — מידדי [מדדה] הלאה, ואי [ואם] לא, שהרחיק עד שאינו יכול לראות את הקן — לא מידדי [מדדה]. ואם כן, גוזל מדדה זה שנמצא — לא בא אלא מאחד משני שובכים אלו.

אמר אביי: אף אנן נמי תנינא [אנו גם כן שנינו] שהולכים אחר הרוב ולא אחר הקרוב, ששנינו: דם שנמצא בפרוזדור (בחלק החיצון של בית הרחם) — הרי ספיקו, אם לא ברור אם דם זה דם נידה הוא או דם אחר, טמא, שחזקתו שבא מן המקור (הרחם, שמשם יוצא דם הנידה); ואף על גב דאיכא [ואף על פי שיש] עלייה, כיס השתן, הנפתח לפרוזדור דמקרבא [שקרוב יותר]!

אמר ליה [לו] רבא בדחיה: מקרה שהוא גם רוב ומצוי קא אמרת [אתה אומר], ממנו אתה רוצה להוכיח? כשיש רוב שהוא גם מצוי ליכא למאן דאמר [אין מי שאומר] שאין הולכים אחר הרוב אלא אחר הקרוב. והדם שמן המקור לא רק שמרובה יותר, אלא גם מצוי יותר שיגיע לפרוזדור, שבדרך כלל אין דם מן העלייה.

ומביאים ראיה לשיטת רבא, דתני [ששנה] ר' חייא: דם הנמצא בפרוזדור — רואים אותו כדם נידה ממש, ובין האשה ובין מי שבא עליה במצב זה חייבין עליו כרת, ובשוגג — קרבן, על ביאת מקדש בטומאה, ואם נגעה האשה בתרומה — שורפין עליו את התרומה, ואין זה נחשב כענין של ספק.

ובענין זה מביאים דברים לכאורה הפוכים שאמר רבא, שמע מינה [למד מכאן] מדברי ר' חייא תלת [שלושה דברים]: שמע מינה [למד מכאן] שרוב וקרוב הלך אחר הרוב; ושמע מינה רובא דאורייתא [ולמד מכאן שדין רוב הוא מן התורה], שהרי שורפים עליו את התרומה, וחייבים עליו בקרבן; ושמע מינה [ולמד מכאן] איתא [יש] מקור לדברי ר' זירא, ש

אמר ר' זירא: בשר הנמצא בשוק של עיר שרוב החנויות בה מוכרות בשר כשר — הולכים אחר רוב זה והבשר מותר, אף על פי שדלתות מדינה (העיר) נעולות. ואין צורך ברוב כפול, ולהסתמך גם על ההנחה שהבשר נפל מאנשים שבאו לעיר, שרובם יהודים.

דהא [שהרי] אשה דכי [שכמו] דלתות מדינה נעולות דמיא [היא נחשבת], שאין שם אלא רוב אחד, ואפילו הכי [כך] קא אזלינן בתר רובא [הולכים אנו אחר הרוב].

ויש לשאול: והא [והרי] רבא הוא דקאמר [שאמר] והוכיח מכאן שרוב ומצוי ליכא למאן דאמר [אין מי שאומר] שאין הולכים אחר הרוב, אבל ברוב סתם לא אמר! ומשיבים: הדר ביה [חזר בו] רבא מההיא [מאותה סברה] וסבור שהולכים אחר הרוב בכל מקרה.

איתמר [נאמר]: חבית של יין שנמצאה צפה בנהר, ואין ידוע מה טיבו של היין שבתוכה, אמר רב: אם נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל — מותר היין שבה, שמן הסתם יין של ישראל הוא, אם נמצאת כנגד עיר שרובה גוים — אסירא [אסורה] משום יינם של גויים. ושמואל אמר: אפילו נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל — אסירא [אסורה], ומדוע? אימור מהאי [אמור שמהמחוז הזה] של קרא אתאי [בא היין], שהרוב שם הם גויים.

ומציעים: לימא [האם לומר] שבדברי ר' חנינא קא מיפלגי [חלוקים הם], דמר אית ליה [שחכם זה שמואל, יש לו, מקבל] את דברי ר' חנינא והולך אחר הרוב, ומר לית ליה [וחכם זה, רב, אין לו] את שיטת ר' חנינא ולכן הוא הולך אחר הקרוב?

ודוחים: לא, דכולי עלמא אית להו [לדעת הכל יש להם, מקבלים] את דברי ר' חנינא, והכא בהא קמיפלגי [וכאן בזה הם חלוקים], דמר סבר [שחכם זה, רב, סבור]: אם איתא דמהאי [אמנם שמ מחוז זה] של קרא אתאי [בא] עקולי ופשורי הוה מטבעי לה [עיקולי הנהר ומקומות בהם הזרימה חלשה היו מטביעים אותה] ולכן מסתבר שמן העיר הקרובה נפלה החבית. ומר סבר [וחכם זה, שמואל, סבור]: שמא חריפא דנהרא נקט ואתאי [חריפות, עיקר שטפו, של הנהר תפס את החבית והביאה] שהרי רואים אנו שהנהר זורם כדרכו ומביא דברים ממרחק.

מסופר: ההוא חצבא דחמרא דאישתכח בפרדיסא [כד אחד של יין שנמצא בפרדס], כרם שהיו בו ענבים של ערלה, שריא [התיר אותו] רבינא ולא חשש שהוא מגפני אותו כרם. ושואלים: לימא [האם לומר] שמשום דסבר לה [שהוא סבור] כדעת ר' חנינא שהולכים אחר רוב הכרמים שאינם ערלה, ולא אחר הקרוב?

ומשיבים: שאני התם [שונה המקרה שם], דאי מיגניב מינה [שאם היו גונבים ממנו], מאותו כרם עצמו — אצנועי בגויה לא מצנעי [לא היו מחביאים בתוכו] ואם החביאו בתוכו מסתבר שגנבו את החבית ממקום אחר. ומעירים: והני מילי חמרא [ודברים אלה אמורים דווקא ביין], שאין מחביאים אותו באותו כרם, אבל עינבי מצנעי [ענבים מצניעים] ואם כן יש לחשוש שמאותו כרם הם.

ועוד מסופר: הנהו זיקי דחמרא דאשתכחן בי קופאי [אותם נאדות יין שנמצאו בין הגפנים], במקום של ישראל שרנהו [התיר אותם] רבא ולא חשש משום יין נסך. ושואלים: לימא [האם לומר] שהוא לא סבר לה [אינו סבור] כדברי ר' חנינא שהולכים אחר הרוב? ומשיבים: שאני התם [שונה שם], דרובא [שרוב]