ועל ידי שלשה בני קרח.

ירמיה כתב את ספרו וספר מלכים וקינות (איכה). חזקיה וסיעתו כתבו (ראשי תיבות ימש"ק סימן לדבר: שיר השירים ו קהלת. אנשי כנסת הגדולה כתבו (קנד"ג סימן): יחזקאל, ושנים עשר, דניאל, ומגילת אסתר. עזרא כתב את ספרו ויחס (ספרי היחוס) של דברי הימים עד לו (לזמנו).

ומעירים: מסייעא ליה [מסייע לו] הדבר לרב, שאמר רב יהודה אמר רב: לא עלה עזרא מבבל עד שיחס עצמו ואחרי שקבע את שלשלת היוחסין שלו עלה, ויחוס זה הוא זה שכתוב בספר דברי הימים. ומאן אסקיה [ומי גמר אותו] את ספר דברי הימים לדורות שלאחר עזרא? — נחמיה בן חכליה. ומעתה דנים בפרטי הדברים בברייתא זו.

אמר מר [החכם]: יהושע כתב את ספרו ושמונה פסוקים אחרונים שבתורה. ומעירים לפי זה: תניא כמאן דאמר [שנויה הברייתא כדעת מי שאומר]: שמונה פסוקים אחרונים שבתורה יהושע כתבן. שדבר זה שנוי במחלוקת תנאים, דתניא [שכן שנינו בברייתא] על מה שנאמר "וימת שם משה עבד ה'" (דברים לד, ה) — אפשר משה מת כבר, וכתב הוא עצמו "וימת שם משה"?! אלא, עד כאן כתב משה, מכאן ואילך כתב יהושע, אלו דברי ר' יהודה. ואמרי לה [ויש אומרים] כי אלו דברי ר' נחמיה.

אמר לו ר' שמעון: אפשר ספר תורה חסר אות אחת? וכתיב [ונאמר בו] קודם לכן: "לקח את ספר התורה הזה" (דברים לא, כו), ומשמע שהוא ספר שלם, שאין מוסיפים עליו! אלא, עד כאן הקדוש ברוך הוא אומר ומשה אומר וחוזר אחריו וכותב. מכאן ואילך לגבי מות משה הקדוש ברוך הוא אומר ומשה כותב בדמע, כמו שנאמר להלן בענין כזה של הקראה: "ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כתב על הספר בדיו" (ירמיהו לו, יח).

ושואלים: כמאן אזלא [כדעת מי הולכת] הא [זו] שאמר ר' יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב: שמונה פסוקים אחרונים שבתורה יחיד קורא אותן ואין מפסיקים בהם לשנים? לימא [האם לומר] כי דעת ר' יהודה היא ושלא כדעת ר' שמעון? שהרי לדעת ר' שמעון הם חלק גמור מן התורה! ומשיבים: אפילו תימא [תאמר] שהוא כשיטת ר' שמעון, הואיל ואשתנו [והשתנו] — אשתנו [השתנו], שכיון שלא נכתבו בדיוק כשאר מקראות שבתורה יש להם דין לעצמם.

שנינו שם: יהושע כתב את ספרו. ומקשים: והכתיב [והרי נאמר] בספר יהושע: "וימת יהושע בן נון עבד ה'" (יהושע כד, כט)! ומשיבים: דאסקיה [שסיים אותו] אלעזר בן אהרן הכהן. ומקשים: והכתיב [והרי נאמר] בסוף ספר יהושע: "ואלעזר בן אהרן מת" (יהושע כד, לג)! ומשיבים: דאסקיה [שסיים אותו] פנחס.

שנינו שם: שמואל כתב את ספרו. ומקשים: והכתיב [והרי נאמר] בספר שמואל: "ושמואל מת" (שמואל א כח, ג)! ומשיבים: דאסקיה [שגמר אותו] גד החוזה ונתן הנביא.

שנינו שם שדוד כתב את ספר תהלים על ידי עשרה זקנים ומונים אותם. ושואלים: וליחשוב נמי [ושימנה גם כן] את איתן האזרחי שיש מזמור על שמו (תהילים פ״ט:א׳)! אמר רב: איתן האזרחי זה הוא אברהם, וראיה לדבר, כתיב הכא [נאמר כאן]: "איתן האזרחי" (תהילים פט א), וכתיב התם [ונאמר שם]: "מי העיר ממזרח צדק" (ישעיה מא, ב), שמפרשים כל ענין זה באברהם, ועל שם שבא מן המזרח נקרא "איתן האזרחי".

ומתקשים: קא חשיב [הרי הוא מונה שם] את משה וקא חשיב [ומונה] גם את הימן, והאמר [והרי אמר] רב: הימן הנזכר במקרא (מלכים א' ה, יא) זה משה, וראיה לדבר — כתיב הכא [נאמר כאן]: "הימן", שמשמעו בארמית נאמן, וכתיב התם [ונאמר שם] בדברי ה' על משה: "בכל ביתי נאמן הוא" (במדבר יב, ז)! ומשיבים: תרי [שני] הימן הוו [היו], האחד הוא כינויו של משה, והשני הוא אדם אחר (משורר במקדש מצאצאי שמואל).

עוד שנינו בברייתא: משה כתב את ספרו ופרשת בלעם ואיוב. ומעירים: מסייעא ליה [מסייע הדבר] לר' לוי בר לחמא, שאמר ר' לוי בר לחמא: איוב בימי משה היה, כתיב הכא [נאמר כאן]: "מי יתן אפוא ויכתבון מלי" (איוב יט, כג), וכתיב התם [ונאמר שם] בדברי משה לה': "ובמה יודע אפוא" (שמות לג, טז), והשימוש במלה המיוחדת "אפוא" מורה שהיה באותו זמן.

ואומרים: אם מכאן ראיה ואימא [ואמור]: שבימי יצחק היה, דכתיב [שנאמר]: "מי אפוא הוא הצד ציד" (בראשית כז, לג)! ואימא [ואמור]: בימי יעקב, דכתיב [שנאמר]: "אם כן אפוא זאת עשו" (בראשית מג, יא)! ואימא [ואמור]: בימי יוסף, דכתיב [שנאמר]: "איפה הם רעים" (בראשית לז, טז)!

ומשיבים: לא סלקא דעתך [יכול לעלות על דעתך] לומר כן, דכתיב [שכן נאמר]: "מי יתן בספר ויחקו" (איוב יט, כג), ומשה הוא דאיקרי [שנקרא] "מחקק", דכתיב [שנאמר]: "וירא ראשית לו כי שם חלקת מחקק ספון" (דברים לג, כא).

רבא אמר: איוב בימי מרגלים היה, כתיב הכא [נאמר כאן]: "איש היה בארץ עוץ איוב שמו" (איוב א, א), וכתיב התם [ונאמר שם] בשליחת המרגלים ששלחם משה לארץ לבדוק: "היש בה עץ אם אין" (במדבר יג, כ). ושואלים: מי דמי [האם דומה הדבר]? הכא [כאן] "עוץ", התם [שם] "עץ"! ומשיבים: הכי קאמר להו [כך אמר להם] משה לישראל (למרגלים): האם ישנו, האם חי עוד אותו אדם ששנותיו ארוכות כעץ ומגין על דורו כעץ? ולכן קרא לו "עץ" ולא "עוץ".

מסופר: יתיב ההוא מרבנן קמיה [יושב היה אחד החכמים לפני] ר' שמואל בר נחמני, ויתיב וקאמר [ויושב היה ואומר]: איוב לא היה ולא נברא, שלא חי כלל אדם כזה, אלא משל היה. אמר ליה [לו]: עליך, כלומר, כדי להוציא ולבטל סברה זו אמר קרא [הכתוב]: "איש היה בארץ עוץ איוב שמו" (איוב א, א), לומר שהיה איש כזה.

ומקשים: אלא מעתה שאתה מוכיח ממה שנאמר "היה" שכך ממש היה, מה שנאמר בדברי נתן הנביא לדוד "שני אנשים היו בעיר אחת אחד עשיר ואחד רש. לעשיר היה צאן ובקר הרבה מאד. ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה" (שמואל ב' יב, א–ג), מי הוה [האם היה] איש כזה? אלא משל בעלמא [בלבד], הכא נמי משל בעלמא [כאן גם כן משל בלבד]. ומשיבים: אם כן שמשל הוא, שמו ושם עירו למה? אלא ודאי היה אדם כזה. ומביאים דעה נוספת בענין זמנו של איוב.

ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: איוב מעולי גולה היה, שבאו מן הגולה לארץ ישראל בראשית ימי בית שני, ובית מדרשו בטבריא היה. מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו בברייתא: ימי שנותיו של איוב היו משעה שנכנסו ישראל למצרים ועד שיצאו, משמע שחי בזמנים ההם, ולא כמו שאמרו שחי בראשית ימי בית שני!