סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

פירוש שטיינזלץ

או דילמא [שמא] במקום חזקה לא אמרינן [אין אנו אומרים, סומכים] על הנימוק של "מה לי לשקר"? ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו שמי שחייבוהו להשתתף בבניית כותל שנפל הריהו בחזקת שנתן חלקו בכותל, עד שיביא זה שתבעו לשלם ראיה שלא נתן.

ונברר: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אילימא [אם תאמר] במקרה שתבעו לאחר זמן השלמת בניית הכותל, ואמר ליה [לו]: "פרעתיך בזמני", בהשלמת הכותל, פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שהוא בחזקת שנתן! אלא לאו דאמר ליה [האם לא במקרה שאומר לו]: "פרעתיך בתוך זמני"; אלמא [מכאן] שאפילו במקום חזקה שאדם אינו פורע בתוך זמנו אמרינן [אומרים אנו] "מה לי לשקר"! ודוחים: שאני הכא [שונה כאן], שכל בניית שפא ושפא זמניה [נדבך ונדבך זמנו] הוא, שאין זמן הפרעון בסוף הבניה, אלא בכל שלב ושלב חלה עליו חובה להשתתף בהוצאות, והרי זה כאומר "פרעתיך בזמני".

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה לצד השני, ממה ששנינו בהמשך המשנה: מארבע אמות ולמעלהאין מחייבין אותו. סמך לו כותל אחר — מחייבים אותו, והריהו בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן.

ויש לברר: היכי דמי [כיצד היה הדבר בדיוק]? אילימא [אם תאמר] שתבעו לאחר זמנו, ואמר לו: "פרעתיך בזמני", אמאי [מדוע] לא יאמינו לו? אלא לאו דאמר [האם לא שאומר]: "פרעתיך בתוך זמני", ועל כך אומרת המשנה שאינו נאמן; אלמא [מכאן] שבמקום חזקה לא אמרינן [אין אנו אומרים] "מה לי לשקר"! ודוחים: שאני הכא [שונה כאן], דאמר [שאומר] האיש לעצמו: מי יימר דמחייבי לי רבנן [יאמר שיחייבו אותי חכמים] לשלם עבור כותל זה? ובמקרה זה ודאי אינו משלם לפני הזמן. ונמצא שאין הוכחה לשאלה זו ממשנתנו.

אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רבא לרב אשי: תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו במסכת שבועות, אמר לחבירו: "מנה לי בידך שאתה חייב לי ", אמר לו בפני עדים: "הין" (כן), למחר אמר לו: "תנהו לי", אם אמר הנטען: "נתתיו לך"פטור, אם אמר: "אין לך בידי"חייב.

ונברר: מאי לאו [האם אין הכוונה] שמה שאמר "נתתיו לך"דאמר ליה [שאומר לו]: "פרעתיך בזמני", ומה שאמר "אין לך בידי"דאמר ליה [שאומר לו]: "פרעתיך בתוך זמני", וקתני [ושנה]: חייב; אלמא [מכאן] שבמקום חזקה לא אמרינן [אין אנו אומרים] "מה לי לשקר"! ודוחים: לא, מאי [מה פירוש] "אין לך בידי"? הכוונה היא שאומר: "לא היו דברים מעולם", שמעולם לא לויתי, וטעם הדבר שחייב — כמו שאמר מר [החכם]: כל האומר "לא לויתי"כאומר "לא פרעתי" דמי [הוא נחשב] ואם ידוע לנו שלווה — חייב לשלם.

א שנינו במשנה: למעלה מארבע אמות אין מחייבים אותו להשתתף בבניית הכותל. אבל אם סמך (בנה בסמוך) לו כותל אחרמגלגלין עליו את הכל. אמר רב הונא: אם סמך לפלגא [לחצי] הכותל, באורכו או בגובהו — כאילו סמך לכולה [לכולו] ועליו לשלם מחצית הכותל כולו. ורב נחמן אמר: למאי [למה] שסמךסמך, למאי [למה] שלא סמךלא סמך.

ומעירים: ומודה רב הונא בקרנא ולופתא [בחיבור שבקרן זוית] שאם סמך כותלו באופן זה — אינו נחשב כסומך לכל, שאינו עומד להוסיף על מה שסמך. ומן הצד השני מודה רב נחמן באפריזא ובקבעתא דכשורי מניח קורה ומקום שקובעים בו קורות], שגם אם אינו משתמש מיד בכל גובה הכותל, הרי זה מורה שרוצה לסמוך לכולו.

ב ובאשר למה ששנינו במשנה, שלמעלה מארבע אמות הריהו בחזקת שלא נתן את חלקו, אמר רב הונא: בי כוי [בית חלונות], כלומר, החוקק חורים בכותל לצד חבירו כדי שישמשו אותו להניח בהם קורות — לא הוי [אינו נחשב] חזקה, שלמרות שחורים אלה נעשו כדי שיוכל חבירו להניח בהם קורות, אין זו הוכחה שחבירו שילם עבור בנייתו של כותל זה, ואף על גב דעבד ליה הימלטי [ואף על פי שעשה לו מי שבנה את הכותל תיקון] לחלונות אלה. משום דאמר ליה [שאומר לו] בונה הכותל: אמינא [אמרתי] בלבי: לכי פייסת לי [כאשר תפייס אותי] ותשלם לי עבור בניית הכותל ותרצה לקבוע בו קורות לא ליתרע אשיתאי [יתקלקלו היסודות שלי] אם תצטרך לעשות בכותל חורים חדשים, ולכן מראש עשיתי שם חורים.

ג ובענין דומה, הנוגע לזכות שימוש בכותל חבירו, אמר רב נחמן: אחזיק להורדי [החזיק, היתה לו חזקה, לשים במקום קורות דקות], שהניח השכן על גבי הכותל קורות קטנות, והיתה לו חזקה של זכות שימוש זו — לא אחזיק לכשורי [החזיק לקורות גדולות], שלזה לא נתן לו חבירו רשות, ואינו יכול לטעון שכבר יש לו חזקת שימוש בכותל. אבל אם אחזיק לכשורי [החזיק לקורות גדולות]אחזיק להורדי [החזיק לקורות דקות]. ואילו רב יוסף אמר: אחזיק להורדי [החזיק לקורות דקות]אחזיק לכשורי [החזיק אף לקורות עבות].

איכא דאמרי [יש שאומרים] בלשון אחרת, שאמר רב נחמן: אחזיק להורדי [החזיק לקורות דקות]אחזיק לכשורי [החזיק לקורות גדולות], החזיק לכשורי [לקורות גדולות]אחזיק להורדי [החזיק לקורות דקות].

ובאותו ענין אמר רב נחמן: אחזיק לנטפי [אם החזיק להשתמש בחצר חבירו למים הנוטפים לשם מגגו]אחזיק לשפכי [החזיק גם לשופכים] לעשות שם מרזב, שאם לא מחה השכן במים היורדים מן הגג לחצירו שלו, כל שכן שהוא מסכים שיעשה השכן מרזב וירדו מים אלו במקום אחד בלבד. אבל אם אחזיק לשפכי [החזיק לשופכים]לא אחזיק לנטפי [החזיק לנוטפים]. ורב יוסף אמר: אפילו אם אחזיק לשפכי [החזיק לשופכים]אחזיק לנטפי [החזיק לנוטפים].

וכדרך שנאמר לענין הקורות, גם בענין זה איכא דאמרי [יש שאומרים] שאמר רב נחמן: אם אחזיק לשפכי [החזיק לשופכים]אחזיק לנטפי [החזיק גם לנוטפים], ואם החזיק לנטפי [לנוטפים]אחזיק לשפכי [החזיק לשופכים], אבל לצריפא דאורבני [לגג משופע של ענפי ערבה] שהמים נוטפים ממנו לחצר שכינו — לא החזיק. רב יוסף אמר: אפילו צריפא דאורבני [לגג משופע של ענפי ערבה] יכול לעשות. ומעירים: עבד [עשה] רב יוסף עובדא [מעשה] ופסק בצריפא דאורבני [בגג משופע של ענפי ערבה] שמותר לו לעשות, מאחר שכבר הוא מוחזק בזכות לעשות מרזב.

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: המשכיר בית לחבירו

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר