ר' יהודה אומר: אם היתה הספינה עמוקה עשרה בתוכה, ואין גבוהה עשרה משפת המים — מטלטלין מתוכה לים, אבל לא מן הים לתוכה. ושואלים: מאי שנא [מה שונה] שמן הים לתוכה אמרנו שלא מטלטלים — דקא מטלטלין [שהרי בכך הם מטלטלים] מכרמלית לרשות היחיד, ואולם מתוכה לים — נמי קמטלטל [גם כן הוא מטלטל] מרשות היחיד רק לכרמלית! אלא לאו [האם לא] תאמר שזורק על חודה של הספינה, ומשם מתגלגלים החפצים מעצמם. ושמע מינה [ולמד ממנה] כי כחו בלבד במקום איסור כרמלית לא גזרו. ומסכמים: אכן שמע מינה [למד ממנה] שכן הוא.

א אמר רב הונא: הני ביצאתא [אותן סירות] של מישן שהן רחבות מלמעלה והולכות וצרות למטה, אין מטלטלין בהן אלא בתוך ארבעה אמות, כיון שאין ברוחבן מלמטה ארבעה טפחים אין להן דין רשות היחיד. ולא אמרן [אמרנו] הלכה זו אלא כשאין במקום שהוא פחות משלשה טפחים בגובה הסירה ארבעה טפחים רוחב, אבל אם יש בפחות מגובה שלשה טפחים ארבעה טפחים רוחב — לית לן [אין לנו] בה הלכה זו שאמרנו, שהרי אלו כמחיצות גמורות העושות אותה לרשות היחיד. וכן אי מלינהו קני ואורבני [אם מילא אותן קנים וערבות דקות] עד לגובה מסויים, שיש בקרקעיתן רוחב ארבעה טפחים — לית לן [אין לנו] בה הלכה זו.

מתקיף לה [מקשה עליה] רב נחמן, ולימא [ונאמר]: גוד אחית מחיצתא [משוך והורד את המחיצות], שהרי בחלקה העליון יש בסירה גם רוחב מספיק ומחיצות, ומדוע לא נחשיב את שפות מחיצת הסירה כיורדות בקו ישר עד למטה? מי [האם] לא תניא [שנינו בברייתא], ר' יוסי בר' יהודה אומר: נעץ קנה דק ברשות הרבים ובראשו טרסקל (סל) הרחב ארבעה על ארבעה טפחים, וזרק חפץ בשבת מרשות הרבים ונח על גביו — חייב, כמכניס לרשות היחיד. אלמא אמרינן [מכאן שאנו אומרים]: גוד אחית מחיצתא [משוך והורד את המחיצות], ודפנות הסל נחשבות כיורדות עד לקרקע, ויוצרות עמוד שכולו נחשב כרשות היחיד. ואם כן הכא נמי נימא [כאן בסירות גם כן נאמר]: גוד אחית מחיצתא [משוך והורד את המחיצותן]!

מתקיף לה [מקשה עליה], על דברי רב נחמן, רב יוסף: וכי לא שמיעא להו להא [שמעו את זה] שאמר רב יהודה שכך אמר רב, ומטו [ויש שסמכו] בה ומסרו הלכה זו משום (בשם) ר' חייא, ותני עלה [וכן שנויה ברייתא נוספת עליה], על ההלכה בענין קנה הנעוץ ברשות הרבים: וחכמים פוטרין, והרי שדעת ר' יוסי בר' יהודה דעת יחיד היא ולא נתקבלה בהלכה. אמר ליה [לו] אביי: ואת לא תסברא [ואתה אינך סובר, מקבל] כלל זה של גוד אחית? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: היה עמוד עומד ברשות הרבים גבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה, ואין בעיקרו (יסודו) ארבעה טפחים, ואולם יש אף במקום הכי קצר (צר) שלו גובה שלשה טפחים, וזרק חפץ מרשות הרבים ונח על גביו — חייב. אלמא אמרינן [מכאן שאנו אומרים]: גוד אחית מחיצתא [משוך והורד את המחיצות], שכיון שבקצהו העליון של העמוד יש רוחב מספיק, "מושכים" את מחיצותיו עד למטה. הכא נמי [כאן גם כן] אמור: גוד אחית מחיצתא [משוך והורד את המחיצות].

ומעיקרו של דבר אין לדמות טרסקל לסירה מידי איריא [וכי שייכים הדברים זה לזה]?! שהרי התם הויא ליה [שם, בטרסקל, הרי היא] מחיצה שהגדיים בוקעין בה (עוברים דרכה), ומחיצה כזו שאינה מסוגלת לחצוץ ולחסום אינה נחשבת מחיצה. ואולם הכא הויא לה [הריהי] מחיצה שאין הגדיים בוקעין בה, ונחשבת היא כמחיצה. אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רב אחא לרב אשי: גבי [אצל] ספינה נמי, הא איכא [גם כן, הרי יש] בקיעת דגים, שהדגים הולכים בתוך המחיצות המדומות (אלה שנחשבות כמחיצה בשל הכלל של "גוד אחית") של הספינה! אמר ליה [לו]: בקיעת דגים לא שמיה [אין שמה, אינה נחשבת] בקיעה, לפי שאינה נראית. ומנא תימרא [ומנין תאמר שכן הוא]? — דבעא מיניה [שאל ממנו] ר' טבלא מרבין: מחיצה תלויה מהו שתתיר לטלטל בחורבה אם חלק מקירות הבית עדיין קיים, ויחשבו כמחיצות קיימות? ואמר ליה [לו] רבין: אין מחיצה תלויה מתרת