אמר רבא: אמר לחבירו "מנה לי בידך", והלה, הנתבע, אומר לו: אין לך בידי אלא חמשים, והשאר — איני יודע. הרי הוא איפוא מודה במקצת הטענה (בחמישים) שחייב שבועה, ומתוך שאינו יכול לישבע (להשבע) על השאר, שהרי הוא עצמו מודה שאינו יודע דבר ביחס לזה — משלם הכל.

ומעירים: ולענין פירוש משנתנו בדרך זו משכחת לה רישא [מוצא אתה אותה אם תפרש תחילה] בשתים פרות וסיפא [וסופה] בשלש.

ומפרטים: רישא [ראש] המשנה מדבר בשתים, שאמר ליה [לו] בעל הבהמות: שתי פרות מסרתי לך, פלגיה דיומא [חצי היום] בשאילה, ופלגיה דיומא [וחצי היום] בשכירות. אי נמי [או גם כן] חד יומא [יום אחד] בשאילה וחד יומא [ויום אחד] בשכירות, ומתו תרוייהו בעידן [ומתו שתיהן בזמן] שאילה.

ואמר ליה [לו] השואל: חדא [אחת] — אין, בעידן [כן, בזמן] שאילה מתה, ואידך לא ידענא אי בעידן [והאחרת איני יודע אם בזמן] שאילה מתה ואי בעידן [ואם בזמן] שכירות מתה שמתוך שאינו יכול לישבע (להשבע) על זו שאינו יודע — משלם הכל.

וסיפא [וסופה] של המשנה מדובר בשלש פרות, שאמר ליה [לו] בעל הפרות: שלש פרות נתתי לך, שתים בשאילה ואחת בשכירות, ומתו הני תרתי [אלה השתים] של השאילה, ואמר ליה [לו] השואל: אין [כן], חדא [אחת] של השאילה מתה, ואידך לא ידענא אי [והאחרת איני יודע אם] זו של השאילה מתה ודקיימא [וזו שעומדת, קיימת] זו של השכירות היא, אי [אם זו] של השכירות מתה והא דקיימא [וזו שעומדת, קיימת] של שאילה היא, ומתוך שאינו יכול לישבע (להשבע) — משלם.

ומעירים: ולשיטת רמי בר חמא, שאמר: ארבעה שומרים המנויים בתורה צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת, שאינם חייבים שבועה על טענה הפוטרת אותם, וכגון שומר חינם בטענת גניבה, ושומר שכר בטענת אונס, אלא אם כן היתה בטענתם הודאה במקצת הטענה וכפירה במקצת, לשיטתו משכחת לה [מוצא אתה] להסביר את משנתנו באופן שיש עסק שבועה ביניהם, רישא [ראשה] בשלש פרות וסיפא [וסופה] בארבע.

ומפרטים: רישא [ראשה] בשלש — שאמר ליה [לו] בעל הפרות: שלש פרות נתתי לך, פלגיה דיומא [חצי היום] בשאלה ופלגיה דיומא [וחצי היום] בשכירות, אי נמי [או גם כן]: חד יומא [יום אחד] בשאלה וחד יומא [ויום אחד] בשכירות ומתו שלש הפרות כולהו בעידן [כולן בזמן] שאילה,

ואמר ליה [לו] השואל: לענין פרה חדא [אחת] — לא היו דברים מעולם, שלא שלש שאלתי כי אם שתים. וחדא [ואחת] — אין, בעידן [כן, בזמן] השאילה מתה, ואידך [והאחרת] — לא ידענא אי בעידן [איני יודע אם בזמן] שאילה מתה ואי בעידן [ואם בזמן] שכירות מתה, שחל עליו חיוב שבועה, שהרי הוא כופר במקצת (בפרה אחת) ומודה במקצת, שמתוך שאינו יכול לישבע (להשבע) על זו שאינו יודע — משלם.

סיפא [בסופה של המשנה] מדובר בארבע פרות, שאמר ליה [לו] בעל הפרות: ארבע פרות נתתי לך, שלש בשאלה, חדא [אחת] בשכירות, ומתו הנך [אותן] שלש של שאלה וחייב אתה להחזירן לי. ואמר ליה [לו]