סקר
עם סיום מסכת עירובין






 

פירוש שטיינזלץ

ומשלם ליה [לו] דמי כיסי [קוצים, כשות גרועה] לפי מה שהרויח.

א משנה המפקיד מעות אצל שולחני שעיסוקו בהחלפת כספים, אם היו הכספים צרוריןלא ישתמש בהן, לפיכך אם אבדואינו חייב באחריותן. אם היו הכספים מותריןישתמש בהן, לפיכך אם אבדו חייב באחריותן. אבל אם הפקיד מעות אצל בעל הבית, בין היו צרורין ובין מותריןלא ישתמש בהן, שלא העלה בדעתו שישתמש בהם. לפיכך אם אבדואינו חייב באחריותן. חנוני דינו לענין זה כבעל הבית, אלו דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר: חנוני דינו כשולחני.

ב גמרא ושואלים: וכי משום שהיו הכספים צרורין לא ישתמש בהן? הלא בדרך כלל נוהגים בני אדם לצרור כספים, ואין זה מוכיח שכוונתם שלא יוציאו אותם! אמר רב אסי אמר רב יהודה: במקרה שהיו המעות צרורין וחתומין שנו כאן, שברור שאינו רוצה שיפתחו את הצרור. רב מרי אמר: מדובר באופן שהיו קשורים בקשר משונה, שאף הוא סימן שאינו רוצה שיפתחוהו. איכא דאמרי [יש אומרים] בלשון אחרת: בעי [שאל] רב מרי: אם היו קשורים בקשר משונה מאי [מה] הדין, האם הם כחתומים, או לא? לשאלה זו לא ניתנה תשובה, ועל כן תיקו [תעמוד] במקומה.

ג שנינו במשנה שאם היו הכספים מותרין ישתמש בהן ולפיכך חייב באחריותן. אמר רב הונא: ואפילו נאנסו (ניטלו ממנו באונס) חייב לשלם עבורם. ומקשים: והא "אבדו" קתני [שנה], משמע רק אבדו, ולא באונס! ומשיבים: צריכים להבין זאת כפי שאמר רבה בענין אחר, שאמר רבה: מה שאמרו שם "נגנבו" — כוונתו בלסטין מזויין שהוא אונס של שוד, "אבדו"שטבעה ספינתו בים.

ורב נחמן אמר שלא כדברי רב הונא; אם נאנסו הוא לא חייב. אמר ליה [לו] רבא לרב נחמן: לדידך [לשיטתך] שאמרת נאנסו לא, אלמא לא הוי [מכאן שאינו נחשב] כשואל עלייהו [עליהם], ואולם אי [אם] שואל לא הוי [איננו נחשב]שומר שכר נמי לא הוי [גם כן איננו נחשב] עליהם, ומדוע איפוא חייב באחריותם אפילו כשאבדו? יהא כשומר חנם ויפטר! אמר לו רב נחמן: בהא מודינא [בזה מודה אני] לך, שהואיל ונהנה מהנה [ונהנה] מהכספים, בההוא [באותה] הנאה דאי מיתרמי ליה זבינא דאית בה רווחא זבן בהו [באותו הנאה שאם יזדמן לו מקח שיש בו רווח יקנה בהם], הוי עלייהו [נעשה עליהם] שומר שכר.

איתיביה [הקשה לו] רב נחמן לרב הונא ממה ששנינו: המפקיד מעות אצל שולחני, אם היו צרוריןלא ישתמש בהן, לפיכך אם הוציא ונתברר שהיו אלה מעות הקדש — לא מעל הגזבר שהפקיד את המעות אצל השולחני, לפי שהמעילה נעשתה על ידי השולחני, ולא על ידי הגזבר. ואם היו הכספים מותריןישתמש בהן, לפיכך אם הוציאמעל הגזבר.

ואי אמרת [ואם אומר אתה] שאפילו כאשר נאנסו חייב עליהם, מאי איריא [מה שייך, מדוע דווקא] שנינו זאת באופן שהוציא? אפילו לא הוציא נמי [גם כן] כיון שנתן לו כספים מותרין, ולשיטתך הרי הוא כמשאילם לו במפורש, והרי זה כאילו הוציאם מיד מרשות ההקדש!

אמר ליה [לו] רב הונא: הוא הדין אף על גב [אף על פי] שלא הוציא, ומיד שנמסרו הכספים לידי השולחני חייב הגזבר עליהם, ואיידי דתנא רישא [ומתוך ששנה בראש הברייתא] דווקא "הוציא", תנא סיפא נמי [שנה בסופה גם כן] בלשון "הוציא" אבל אין זה מדוייק, שכיון שמסר בידו לשימוש הרי זה כאילו הוציאם.

ד משנה השולח יד בפקדון לקחת ממנו עבור עצמו, בית שמאי אומרים: ילקה בחסר וביתר. כלומר, אם ירדו המחירים — ישלם כשעת הגזילה, אם עלו המחירים — ישלם כבשעה שצריך לשלם. ובית הלל אומרים: ישלם כשעת הוצאה. ר' עקיבא אומר: ישלם כשעת התביעה.

ה גמרא אמר רבה: האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה [מי שגזל חבית יין מחבירו], מעיקרא שויא זוזא השתא שויא [מתחילה שווה זוז אחד ועכשיו שווה] ארבעה, אם תברה [שברה] או שתייה [שתה] ממנה — משלם ארבעה זוזים, ואם איתבר ממילא [נשברה מעצמה]משלם רק זוזא [זוז אחד].

ומסביר: מאי טעמא [מה טעם] ההבדל — כיון דאי איתה הדרא למרה בעינא [כיון שאילו היתה שלמה היתה חוזרת לבעליה בעינה] ולא היה צריך להתחשב במחיר, אם כן נמצא כי ההיא שעתא דקא שתי ליה [באותה שעה ששתה אותו] או דקא תבר לה [ששבר אותה] היא השעה שבה קא גזל מיניה [גוזל ממנו למעשה], ותנן [ושנינו במשנה]: כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה, ובשעת הגזילה היתה שווה כבר ארבעה. ואולם אם איתבר ממילא [אם נשברה מעצמה] משלם זוזא [זוז אחד]. מאי טעמא [מה טעם] הדבר — השתא [עכשיו] הרי לא עביד לה ולא מידי [עשה בה דבר], אמאי קא מחייבת ליה [על מה אתה מחייב אותו] לשלם — אההיא שעתא [על אותה שעה] שגזלה, ההיא שעתא זוזא הוא דשויא [באותה שעה זוז בלבד היתה שווה ולא יותר].

תנן [שנינו במשנתנו] שבית הלל אומרים שהשולח יד בפקדון הריהו משלם כשעת הוצאה. ושואלים: מאי [מה] פירוש כשעת הוצאה? אילימא [תאמר] כשעת הוצאה מן העולם, כלומר, כשעת השימוש בדבר.

ובמאי [ובמה מדובר]? אי [אם] בחסר, כשירד המחיר עד זמן השימוש, מי איכא למאן דאמר [האם יש מי שאומר] בכגון זה שימצאו הבעלים נחסרים על ידי כך? והא תנן [והרי שנינו במשנה]: כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה, משמע: ולא פחות מזה! ואי [ואם] ביתר, שעלה המחיר משעת הגזילה עד שעת הוצאה — אם כן היינו [זוהי] שיטת בית שמאי, שהרי נמצא שולח היד לוקה בחסר וביתר!

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר