|
פירוש שטיינזלץששגג על האוכלין והזיד על הכלי, וחייב קרבן חטאת על האוכלים וכרת על הכלי (רה"נ). מתקיף לה [מקשה עליה] רב אשי: והא [והרי] "אף על הכלי" קתני [שנינו], ומכאן שיש בהם חיוב מאותו סוג! אלא אמר רב אשי: יש לומר שמדובר בכגון ששגג בזה ובזה, בכלי ובאוכל, ונודע לו על אחד מהם, וחזר ונודע לו על האחר, ובפלוגתא [ובמחלוקת] ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש שהובאה קודם בשאלה זו, האם שתי ידיעות מחלקות עבירה אחת עד שיצטרך להקריב שתי חטאות. א שנינו במשנה שהמוציא את החי במטה פטור אף על המטה. ומציעים: לימא מתניתין [האם נאמר כי משנתנו] כשיטת ר' נתן היא ולא כרבנן [חכמים], דתניא [שכן שנינו בברייתא]: המוציא בשבת בהמה או חיה וכן עוף לרשות הרבים, בין שהיו חיין ובין שהיו שחוטין — חייב. ר' נתן אומר: על שחוטין — חייב ועל חיין — פטור, וטעמו: שהחי נושא את עצמו, שהחי משתדל להקל את עצמו ומשתתף לפיכך בנשיאתו. אמר רבא: אפילו תימא רבנן [תאמר שמשנתנו כדעת חכמים], עד כאן לא שמענו כי פליגי רבנן עליה [חלוקים חכמים עליו] על ר' נתן אלא בבהמה, חיה ועוף דמשרבטי נפשייהו [שהם משמיטים ומפילים את עצמם], אבל אדם חי שנושא את עצמו — אפילו רבנן מודו [חכמים מודים] שהמוציאו פטור. אמר ליה [לו] רב אדא בר אהבה לרבא: והא דתנן [והלכה זו ששנינו במשנה] שאסור למכור לגוי בהמות עבודה שמא על ידי כך יגיעו הדברים שבהמת ישראל השייכת עדיין לישראל תעשה עבודה בשבת, ובן בתירא מתיר בסוס. ותניא [ושנויה ברייתא]: בן בתירא מתיר בסוס למוכרו לרכיבה מפני שהוא עושה בו מלאכה שאין חייבין עליו חטאת, שאין רכיבה על הסוס נחשבת כמלאכה ממש. ואמר ר' יוחנן: בן בתירא ור' נתן אמרו דבר אחד, ששניהם סבורים שהרכבת חי אינה נחשבת לנשיאת משא. ואי אמרת [ואם אומר אתה] שלא פליגי רבנן עליה [נחלקו חכמים עליו] על ר' נתן אלא בבהמה חיה ועוף משום דמשרבטי נפשייהו [שהם משמיטים את עצמם] מאי איריא [מדוע דווקא] אמר ר' יוחנן שבן בתירא ור' נתן הסכימו לכך? והאמרת [והרי אמרת] כי בהם אפילו רבנן מודו [חכמים מודים]! ומשיבים: כי [כאשר] אמר ר' יוחנן דבר זה התכוון לסוס המיוחד לנשיאת עופות. ושואלים: ומי איכא [והאם יש] סוס המיוחד לעופות? ומשיבים: אין, איכא דבי וייאדן [כן, יש סוס הנושא את בזי הציד]. אמר ר' יוחנן: ומודה ר' נתן באדם כפות, שאינו נחשב כמסוגל להקל ממשא עצמו. אמר ליה [לו] רב אדא בר מתנה לאביי: והא הני פרסאי דכמאן דכפיתי דמו [והרי אותם פרסים שכמי שהם כפותים הם נחשבים] שהיו עטופים בשריון כבד ורוכבים תמיד על סוסים, ובכל זאת אמר ר' יוחנן: בן בתירא ור' נתן אמרו דבר אחד, והתירו למכור סוסים אפילו לפרסים! ומתרצים: ביסודו של דבר אין לומר שהפרסים אינם מסוגלים לרדת מעל סוסיהם, אלא התם [שם], רמות רוחא הוא דנקיט להו [גסות הרוח היא המחזיקה בהם] ומשום כך אינם יורדים מן הסוסים. וראייה לדבר: דההוא פרדשכא דרתח מלכא עילויה, ורהיט תלתא פרסי בכרעיה [שאותו פרש שכעס המלך עליו, ורץ שלוש פרסאות ברגליו], הרי שאף הפרסיים הרוכבים אינם ככפותים ומסוגלים להלך גם בלא סוסיהם. ב שנינו במשנה שלדעת התנא קמא המוציא את המת במטה חייב, וכן המוציא כזית מן המת וכזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ — חייב, ור' שמעון פוטר. אמר רבה בר בר חנה שכך אמר ר' יוחנן, וכן אמר רב יוסף שכך אמר ר' שמעון בן לקיש: פוטר היה ר' שמעון Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
|