אלא כשנשתמש בהן בכספים הללו, ובכך נחלקו אם מתחייב באחריותן. אבל אם לא נשתמש בהן, אם אבדו כספים אלה — פטור.

לימא תיהוי תיובתא [האם נאמר שתהא מכאן קושיה חמורה] לשיטת רב יוסף בענין זה? דאתמר [שנאמר] שנחלקו אמוראים בשאלה מה דינו של שומר אבידה. רבה אמר: דינו כשומר חנם, רב יוסף אמר: דינו כשומר שכר. ומן המשנה לכאורה מוכח שדינו כשומר חינם הפטור מלשלם בגניבה ואבידה אם לא ישתמש!

ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך רב יוסף: בגניבה ואבידה — דכולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חלוקים] שהוא חייב לשלם כשומר שכר, כי פליגי [כאשר נחלקו] ר' עקיבא ור' טרפון הרי זה באונסין של שואל, בדברים שאבדו ממנו באונס, שחייב עליהם השואל חפץ מחבירו. ר' טרפון סבר: שרו ליה רבנן לאשתמושי בגוייהו [התירו לו חכמים להשתמש בהם], והוה ליה [והרי הוא] כשואל עלייהו [עליהם] וחייב אפילו באונס. ור' עקיבא סבר: לא שרו ליה רבנן לאשתמושי בגוייהו [התירו לו חכמים להשתמש בהם], הלכך [על כן] לא הוי היה כשואל עלייהו [עליהם].

ושואלים: אי הכי [אם כך] אתה מפרש, "לפיכך" שאמר ר' עקיבא, למה לי? הלא אין צורך בתוספת הסבר, שהרי המסקנה מובנת מאליה. אי אמרת בשלמא [נניח אם היית אומר] שבגניבה ואבידה הוא דפליגי [שנחלקו], היינו דקתני [הוא ששנינו] "ר' עקיבא אומר לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן". וכך נבין את הכפילות: סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] ששומר אבידה שומר שכר הוי [הוא] כדברי רב יוסף, ואף בגניבה ואבידה מחייב [הוא חייב], על כן קא משמע לן [השמיע לנו] "לפיכך". אבל השתא דאמרת [עכשיו שאומר אתה] לא ישתמש בהן, שומר שכר לא הוי [איננו] ולא מחייב [ואינו מתחייב] אפילו בגניבה ואבידה, שהרי איננו נהנה.

אלא אי אמרת [אם אומר אתה] כדברי רב יוסף שבגניבה ואבידה דכולי עלמא לא פליגי [לדעת הכל אין חלוקים] שהוא חייב, כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה באונסין של שואל, מאי [מה] טעם "לפיכך" של ר' עקיבא? הכי מבעי ליה למתנא [כך היה צריך לו לשנות]: "ר' עקיבא אומר לא ישתמש בהן" ולא עוד, ואנא ידענא [ואני יודע] ממילא כיון שלא ישתמש בהן — לאו שואל הוי [איננו שואל] ואינו חייב באחריותן, ואם כן "לפיכך" של ר' עקיבא למה לי?

ומשיבים: באמת איננו נחוץ לענייננו, אלא הובא כנגד הלשון משום "לפיכך" שאמר ר' טרפון.

ושואלים: ו"לפיכך" שאמר ר' טרפון למה לי? ומשיבים: הכי קאמר [כך אמר], כך יש להבין את דברי ר' טרפון: כיון דשרו ליה רבנן לאשתמושי בגוייהו [שהתירו לו חכמים להשתמש בהם] כמאן דאישתמש בגוייהו דמי [כמי שהשתמש בהם בפועל הוא נחשב] וחייב באחריותן, ואפילו לא השתמש בהן ממש.

ומקשים מצד אחר על פירושו של רב יוסף למשנה: והא [והרי] "אבדו" קתני [שנינו] שם ושומר שכר חייב בכל מקרה, ונמצא שבדין שומר שכר הם חולקים ולא בדין אונס!