סקר
עם סיום מסכת עירובין






 

פירוש שטיינזלץ

ובאו עדים אקמייתא [על טענתו הראשונה] והעידו שבזמן שנשבע על טענתו שנגנב היה הפקדון אצלו, והוא עצמו הודה אבתרייתא [על טענתו האחרונה] שלא אבד, ואז עולה השאלה מאי [מה הדין] לענין לחייבו בחומש.

וצדדי השאלה: האם ממון המחייבתו כפל פוטרו מן החומש, ובמקרה זה הא איחייב ליה עילויה כפילא [והרי כבר התחייב לו עליו, על ממון זה כפל] וייפטר איפוא מחומש, או דלמא [שמא] שבועה המחייבתו כפל היא הפוטרתו מן החומש, והא [וזו] השבועה בתרייתא [האחרונה] שהחפץ אבד הואיל שלא קא מחייבא ליה כפילא [מחייבת אותו כפל], שהרי לא טען טענת גנב — תחייביה חומשא [תחייב אותו חומש]?

אמר רבא, תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו במשנה: אמר לאחד מן השוק שלא היה שומר פקדונו: "היכן שורי שגנבת"? והוא, הנטען, אומר: "לא גנבתי", אמר לו הטוען: "משביעך אני", ואמר הנתבע: "אמן", והעדים מעידים אותו שגנבומשלם תשלומי כפל, ואם הודה מעצמו שגנבו — משלם קרן וחומש ואשם.

והא הכא [והרי כאן] עדים הוא דמחייבי ליה כפילא [הם שמחייבים אותו כפל], שאינו מתחייב כלל על ידי השבועה (שהרי אינו שומר הטוען טענת גנב) אלא על פי העדים כגנב, ובמקרה זה אם הודה מעצמואין [כן] צריך לשלם חומש, אבל אם הודה אחר שהעידו עליו עדיםלא צריך לשלם חומש,

ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר ששבועה המחייבתו כפל היא זו שפוטרתו מן החומש, אמאי [מדוע] אם הודה אחר עדים לא ישלם חומש? מכדי הא [זו] השבועה לא קא מיחייבא ליה כפילא [אינה מחייבת אותו לשלם כפל], שרק שומר הטוען שנגנב ממנו משלם כפל, ואם כן תחייביה חומשא [תחייב אותו השבועה חומש]!

אלא לאו שמע מינה [האם לא תלמד מכאן] שממון המחייבו כפל הוא זה שפוטרתו מן החומש, ומסכמים: אכן שמע מינה [למד מכאן] שהדבר תלוי בממון ולא בשבועה, ותיפטר בעייתו של רמי בר חמא לפוטרו מחומש.

א ועוד בענין זה בעי [שאל] רבינא: חומש וכפילא בתרי גברי [חומש וכפל בשני אנשים], מאי [מה] הדין לענין חיוב חומש? ומסבירים: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר] שבו שאל רבינא את שאלתו? — כגון שמסר שורו לשמירה לשני בני אדם וטענו בו טענת גנב שנגנב השור מידם, חד [אחד] מהם נשבע שנגנב ואחר כך הודה מעצמו ששיקר, וחד [ואחד] מהם נשבע ואחר כך באו עדים והעידו בו ששיקר. ועתה נברר: מאי [מה] יהא הדין?

וצדדי השאלה: מי אמרינן [האם אנו אומרים]: בחד גברא קפיד רחמנא [באדם אחד מקפידה התורה] שלא משלם חומשא וכפילא [גם חומש וגם כפל], ואולם במקרה הזה האי נשלם כפילא והאי נשלם חומשא [זה ישלם כפל וזה ישלם חומש], או דלמא עלויה חד ממונא קפיד רחמנא [שמא על ממוןאחד הקפידה התורה] שלא נשלם עלה חומשא וכפילא [ישלם עליו חומש וכפל], והכא נמי חד ממונא [וכאן גם כן ממון אחד] הוא? שאלה זו לא נמצאה לה תשובה ועל כן תיקו [תעמוד] במקומה.

ובענין זה בעי [שאל] רב פפא שאלה מצד אחר: תרי חומשי [שני חומשים] או תרי כפילי בחד גברא [שני כפלים באדם אחד], מאי [מה] הדין? האם ישלם פעמיים על אותו ממון? ומסבירים: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]?שטען טענת אבד ונשבע ואחר כך הודה שלא אבד, וחזר וטען טענת אבד על אותו חפץ ונשבע שוב על טענתו זו והודה שוב שלא אבד. אי נמי [או גם כן], במקרה כגון שטען טענת גנב ונשבע ובאו עדים והעידו שהוא לקחו, וחזר וטען שוב טענת גנב ונשבע ובאו עדים והכחישוהו, מאי [מה] יהא הדין?

וצדדי השאלה: מי אמרינן [האם אנו אומרים]: תרי גווני ממונא קאמר רחמנא [שני סוגי ממון, תשלום, כפל וחומש, אמרה התורה] שלא נשתלמו עילוי חד ממונא [ישלמו על ממון אחד], והכא חד גוונא [וכאן סוג אחד] הוא, שצריך לשלם פעמיים חומש או פעמיים כפל. או דלמא תרי ממונא אמר רחמנא [שמא שתי פעמים ממון, תשלום, אמרה התורה] שלא לשתלמו עילוי חד ממונא [ישלמו על ממון אחד], והכא נמי תרי ממונא נינהו [וכאן גם כן שתי פעמים ממון הם]?

ומציעים פתרון לדבר: תא שמע [בוא ושמע], שאמר רבא: אמר הכתוב: "וחמשתיו יסף עליו" (ויקרא ה כד) בלשון רבים — התורה ריבתה חמישיות הרבה לקרן אחת, שמע מינה [למד מכאן] שיכול לשלם כמה חומשים אפילו על קרן אחת.

ב ועוד דנים בנושא דומה: אם תבעוהו בעלים לשומר חינם שיחזיר להם פקדונם וטען שנגנב ממנו ונשבע שלא גנבו, ואף שנפטר בכך שילם מרצונו, ואחר כך הוכר הגנב, כפל למי שייך? אביי אמר: לבעל הפקדון (הבעלים), רבא אמר: למי שהפקדון אצלו (לשומר).

ומסבירים את השיטות: אביי אמר שהוא שייך לבעל הפקדון, כיון דאטרחיה [שהטריח אותו] השומר בשבועה ולא שילם לו מיד לא מקני ליה כפילא [אינו מקנה לו את זכות הכפל], וזכות הכפל נשארת בידי הבעלים. רבא אמר למי שהפקדון אצלו, כיון ששילם לבעלים מקני ליה כפילא [מקנה לו הבעלים את הכפל].

ומסבירים: וקא מיפלגי בדיוקא דמתניתין הם חלוקים בדיוק של לשון משנתנו], דתנן כן שנינו במשנה]: המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים ונגנבו או שאבדו, ומשרצו להשביע את השומר על כך, אף שטענתו אמת שילם ולא רצה לישבע, שהרי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא (פטור), אם אחר כך נמצא הגנבמשלם תשלומי כפל, אם טבח הגנב או מכרמשלם תשלומי ארבעה וחמשה, ולמי הוא משלם?למי שהפקדון אצלו (לשומר).

אם נשבע השומר ולא רצה לשלם, ונמצא הגנב אחר כך — משלם תשלומי כפל, אם טבח הגנב ומכרמשלם תשלומי ארבעה וחמשה, למי הוא משלם?לבעל הפקדון.

אביי דייק את ההלכה מרישא [מתחילת המשנה], ורבא דייק מסיפא [מסופה]. ומפרטים: אביי דייק מרישא [מתחילתה], דקתני [ששנה]: שילם השומר ולא רצה לישבע — משלם הגנב לשומר את הכפל וארבעה וחמישה. ונדייק מכאן: טעמא [הטעם, דווקא] משום שלא רצה לישבע,

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר