סקר
הסבב ה-14 - באיזה סבב של דף יומי אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

פירוש שטיינזלץ

לפי שכבר הודה מפי עצמו! משמע שאף ר' טרפון מודה שהבא לצאת ידי שמים צריך לתת לבעלים דווקא, ומדוע לא יהא הדין כן במשנתנו?

אלא אמר רבא: שאני מתניתין [שונה הדין במשנתנו], שכיון דידע למאן גזליה ואודי ליה הוא יודע למי גזל והודה לו], כיון שאפשר לאהדורי ממונא למריה [להחזיר את הממון לבעליו] הוה ליה כמאן דאמר ליה [הריהו נחשב כמי שאומר לו] הנגזל לגזלן "יהיו לי בידך" כפקדון, הלכך (על כן): אם נשבע, אף על גב דקאמר ליה [אף על פי שאומר לו] "יהיו לי בידך", כיון דבעי הוא צריך] כפרה, לא סגי [די] לו עד דמטי לידיה [שיבואו לידו ממש]. הא [אבל] אם לא אישתבע [נשבע], הוי גביה [הריהו הגזילה אצלו] פקדון עד דאתי ושקיל ליה [שיבוא ויקח אותו].

א שנינו במשנה: לא יתן הגזלן את תשלומיו לא לבנו של הגזלן ולא לשלוחו, שאינו יוצא בכך ידי חובת השבה כדינה. ובענין זה מביאים, איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בהלכה זו של שליחות: שליח שעשאו (מינה אותו) המשלח בעדים לקבל עבורו דבר השייך לו, או מלווה שיש לו בידי חבירו — רב חסדא אמר: הוי [הריהו] שליח גם לענין זה, שאם אירע אונס בדרך לחפץ או לכסף שקיבל השליח מאותו אדם — פטור מי שמסר בידיו את החפץ או הכסף, משום שמסירתו לשליח היא כמסירתו לבעלים. רבה אמר: לא הוי [אינו] שליח, והרי זה באחריות חבירו.

ומסבירים: רב חסדא אמר הוי [הריהו] שליח, שכן טוען חבירו: להכי טרחי ואוקמיה [משום כך טרחתי המשלח והעמדתיו, מיניתי אותו], את השליח בעדים — כדי דליקו ברשותיה [שיעמוד הדבר ברשותו] שכשיימסר הכסף לידיו יהיה זה כאילו נמסר לידי. ואילו רבה אמר: לא הוי [אינו] שליח, שכן הכי קאמר [כך אמר], לזאת היתה כוונתו בכך שמינהו שליח בעדים, לומר לו לחבירו: איניש מהימנא [אדם מהימן] הוא, אי סמכת [אם אתה סומך] לשלוח בידו את החפץ או הכסף שבידך סמוך, אי בעית לשדוריה בידיה [אם אתה רוצה לשלוח בידו]שדר בידיה [שלח בידו].

ומנסים להביא ראיה, תנן [שנינו במשנה]: השואל את הפרה, ושילחה המשאיל לשואל ביד בנו או ביד עבדו או ביד שלוחו של המשאיל, או ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו של שואל, ומתהפטור, משום שלא הגיעה עדיין הבהמה לרשות שואל שיתחייב באונסיה.

ונברר: האי שלוחו היכי דמי [שלוחו זה של השואל כיצד הוא בדיוק]? אי [אם] שלא עשה (מינה) אותו בעדים, אם כן מנא ידעינן [מנין אנו יודעים] בכלל שהוא שלוחו? אלא צריך אתה לומר שעשה אותו שליח בעדים, וקתני [ושנה] שפטור, ואם כן קשיא [קשה] לרב חסדא שהוא סבור ששלוחו הוא!

ומשיבים: כדאמר [כפי שאמר] רב חסדא להלן בהסבר משנה אחרת, שמדובר שם בשכירו ולקיטו, כלומר, באדם שהוא שכיר אצלו או שנמצא אצלו ומלקט אצלו תבואה. הכא נמי [כאן גם כן] יאמר רב חסדא שמדובר בשכירו ולקיטו ויודעים הכל שהוא שלוחו, אפילו לא עשאו שליח בעדים.

ומביאים ראיה נוספת, תנן [שנינו] במשנתנו: לא יתן הגזלן את הגזילה לא לבנו ולא לשלוחו של הנגזל. ונברר: האי שלוחו היכי דמי [שלוחו זה ששנינו כיצד הוא בדיוק]? אי [אם] שלא עשאו בעדים, מנא ידעינן [מנין אנו יודעים] בכלל שהוא שלוחו? אלא לאו [האם לא] מדובר כאן שעשאו בעדים? ומכאן שאין הוא נחשב כשליחו ממש וקשה לרב חסדא. תרגמא [תרגם, הסביר] את זאת רב חסדא: כאן מדובר בשכירו ולקיטו ולא בשליח שמונה בעדים.

ומקשים: אבל שליח שעשאו בעדים, מאי [מה] יהא הדין? — הכי נמי דהוי [כך גם כן שהריהו נחשב] שליח? אם כן אדתני סיפא [עד שהוא שונה, בסופה של המשנה]: אבל נותן הוא לשליח בית דין, לפלוג וליתני בדידיה [שיחלק וישנה בה בהלכה זו עצמה] ששליח שעשאו בעדים הכי נמי דהוי [כך הוא גם כן שהריהו] נחשב שליח!

אמרי [אומרים] בתשובה: לא פסיקא ליה [פסוק חתוך לו הדבר] כדי שיוכל לומר אותו בצורה כוללת כזו, כי שליח בית דין שנאמרה בו הלכה זו, לא שנא [שונה] אם עשאו נגזל ולא שנא [שונה] אם עשאו גזלןהוי [הריהו] שליח ולכן פסיקא ליה [פסוק, חתוך אצלו הדבר] ויכול להשתמש בלשון כזו. ואילו שליח שעשאו בעדים, שיש לגביו אופנים שונים, דכי [שכאשר] עשאו נגזל הוא דהוי [שנעשה] שליח, אבל אם עשאו גזלן לא הוי [אינו] שליחלא פסיקא ליה [אינו פסוק, חתוך אצלו הדבר].

ומעירים: ולאפוקי מהאי תנא פירוש זה בדברי המשנה יש בו כדי להוציא מדברי תנא זה], דתניא כן שנינו בברייתא]: ר' שמעון בן אלעזר אומר: שליח בית דין שעשאו נגזל ולא עשאו גזלן, או עשאו גזלן ושלח הלה (הנגזל) שליח ונטל את שלו מידופטור. אבל שליח בית דין שעשאו גזלן ולא הגיע החפץ לנגזל — חייב. ובהמשך למחלוקת רב חסדא ורבה, אמוראי בבל, מביאים מה שאמרו על כך חכמי ארץ ישראל.

ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו [שאומרים שניהם]: שליח שעשאו בעדים הוי [הריהו] שליח לכל דבר, ואם תאמר: משנתנו ממנה דייקנו שלא יתן לשליחו!

הכוונה היא בממציא לו שליח, דאמר ליה [שאומר לו] הנגזל לאדם: אית [יש] לי זוזי גבי פלניא [מעות אצל פלוני] שהוא חייב לי ולא קא משדר להו [ואינו שולח אותם לי], איתחזי ליה [הראה לו], כלומר, המצא עצמך לפניו, דלמא איניש [שמא אדם] הוא שלא משכח לשדורי ליה [מצא לשלוח אותו].

אי נמי [או גם כן] כדברי רב חסדא שמדובר בשכירו ולקיטו ולא בשליח ממש. אבל אם עשאו הנגזל שליח בעדים — רשאי הגזלן לתיתו בידו ונפטר מאחריותו.

ב אמר רב יהודה אמר שמואל:

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר