סקר
האם אתה לומד עם גמרא מפורשת/מבוארת?






 

פירוש שטיינזלץ

ואי מחמת תרעא [ואם מחמת שינוי השער], כלומר, מחיר השוק, שאינו קשור לשינוי המטבע זיל [הוזלו]לא מנכינן ליה [אין אנו מנכים לו].

ומקשים: והא קא שבח [והרי השביח] המטבע לענין נסכא [מטיל מתכת הכסף], שאם יתיך את המטבעות ויעשה מהם כסף המחיר עתה גבוה יותר ממה שהיה קודם! אלא צריך לומר שנוהגים בענין זה כי הא [כמו מעשה זה] שרב פפא ורב הונא בריה [בנו] של רב יהושע עבדי עובדא בזוזי [עשו מעשה במטבעות] של אגרדמיס טייעא [הערבי] עד עשרה בתמניא [בשמונה], ששמונה מטבעות חדשים היו שקולים כנגד עשרה ישנים ושילמו רק שמונה מן החדשים תמורת עשרה ישנים.

א אמר רבה: הזורק מטבע של חבירו לים הגדולפטור. מאי טעמא [מה טעם הדבר]?אמר [יכול הוא לומר]: הא מנח קמך, אי בעית שקליה [הרי הכסף מונח לפניך, אם אתה רוצה קח אותו]. והני מילי [ודברים אלה אמורים] דווקא במים צלולין דקא חזי ליה [שהוא רואה אותו], אבל במים עכורין שלא קחזי ליה [רואה אותו], את המטבע — לא. והני מילי דאדייה אדויי [ודברים אלה אמורים דווקא שגלגל אותו], את המטבע, ממקום למקום עד שנפל לים, אבל אם שקליה בידיה [אם לקח אותו, את המטבע, בידו] וזרק אותו — מיגזל גזליה [גזל אותו], ואז השבה גמורה בעי מיעבד [צריך לעשות] ולהחזיר לו את המטבע לידו.

מתיב [מקשה] רבא ממה ששנינו בברייתא: אין מחללין פירות מעשר שני על מעות שאינן ברשותו, כיצד? אם היו לו מעות בקסטרא (מבצר) או בהר המלך (איזור בדרום ארץ ישראל), או שנפל כיסו (ארנקו) לים הגדולאין מחללין עליהם. משמע שדבר שנפל לים הגדול נחשב כאבוד! אמר רבה: אין זו קושיה, שאני [שונה] הדבר לענין חילול מעשר שני, דבעינן [שצריכים אנו] שיהא הכסף מצוי בידך של הבעלים המחלל את המעשר, דרחמנא אמר [שהתורה אמרה] "וצרת הכסף בידך" (דברים יד, כה) וליכא [ואין כאן] אף שאינו אבוד לגמרי.

ועוד אמר רבה: השף (מקלקל צורה) של מטבע של חבירופטור מתשלום הנזק, אף שגרם שייפחת ערכו של המטבע מאי טעמא [מה טעם הדבר]?דהא [שהרי] לא עבד [עשה] בו ולא מידי [דבר] והסלע נשאר במקומו. והני מילי [ודברים אלה אמורים] דווקא באופן דמחייה בקורנסא וטרשיה [שהיכה אותו בפטיש ועשה אותו שטוח], אבל אם שייפא בשופינא [שייף אותו בשופין]חסורי חסריה [חיסר אותו] ואז הוא משלם כל מה שהופסד על ידו.

מתיב [מקשה] רבא ממה ששנינו בברייתא: האדון שהכהו לעבדו על עינו וסמאה, על אזנו וחרשועבד יוצא בהן לחירות. אם היכהו כנגד עינו וכתוצאה מכך הוא אינו רואה, כנגד אזנו ואינו שומעאין עבד יוצא בהן לחירות. ולמדנו מכאן שאף שעשה בו מעשה שאין בו חיסרון ניכר — חייב עליו!

ומשיבים: רבה לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שאמר רבה: בן שחרשו לאביונהרג על כך משום מכה אביו, שחייב כאשר עושה בו חבורה, כיון שאי אפשר לחרישה (לעשיית אדם לחרש) בלא לעשות בתוך כך חבורה, דטפתא דדמא נפלת ליה באוניה [שטיפת דם נפלה לו באוזנו] והיא שגרמה לכך, ולכן מכה באוזן שגרמה לחירשות נחשבת כדבר שיש בו חסרון, אבל הכאה בקורנס אינה מחסירה מן המטבע.

ובענין דומה אמר רבה: הצורם (חותך מעט, שורט) אוזן פרתו של חבירופטור, אף שפרה זו אינה ראויה עוד לשמש כקרבן ונפחת ערכה בצרימה זו. מאי טעמא [מה טעם הדבר]?פרה כדקיימא קיימא [כמו שהיתה עד כה עומדת לשימושים שונים, גם עכשיו היא עומדת לאותם שימושים], שלא עבד [עשה] בה ולא מידי [דבר], וכולהו [וכל] השוורים לאו לגבי [לא אצל] מזבח הם קיימי [עומדים], ולשאר דברים לא נוצר חסרון על ידי הצרימה.

מתיב [מקשה] רבא ממה ששנינו בברייתא: העושה מלאכה במי חטאת (מים שמזים על הטמא בטומאת מת כדי לטהרו), או בפרת חטאת (פרה אדומה) ובמלאכה זו פסלם מלשמש עוד למטרתם — פטור מדיני אדם, שהרי לא עשה נזק ניכר, וחייב בדיני שמים. ונדייק מכאן: דווקא מלאכה הוא שפטור בדיני אדם, משום שלא מינכר [ניכר] היזיקה שעשה בה, אבל צורם דמינכר [שניכר] היזיקה, הכי נמי דמחייב [כך גם כן הריהו חייב] בדיני אדם!

אמרי [אומרים] בדחייה: הוא הדין שאפילו צורם פטור, והא קא משמע לן דבר זה השמיע לנו] מה שלא שנה דבר זה אלא דיבר במעשה שאינו ניכר כלל, שאפילו מלאכה שלא מינכר [ניכר] היזיקה חייב בדיני שמים.

ועוד אמר רבה בענין דומה: השורף שטרו של חבירופטור, דאמר ליה יכול לומר לו] המזיק: ניירא קלאי מינך [נייר בלבד שרפתי לך] אף שנגרם בכך הפסד גדול לבעל השטר, שאין יכול לגבות בו את חובו מהלווה. מתקיף לה [מקשה על כך] רמי בר חמא: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]?

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר