סקר
ממתי אתה בדף היומי?






 

פירוש שטיינזלץ

הרי הוא מכור והריהו של הקונה לכל דבר, אם הקדישו — הרי זה מוקדש, וחלים עליו דיני הקדש, אם שחטובשרו מותר באכילה, וכן אם החזירו שומר לבית בעליו לפני שנגמר דינו — הרי זה מוחזר ואין לבעלים עוד תביעה עליו.

ואולם משנגמר דינו, אם מכרואינו מכור, לפי שאינו עוד שלו, וכן אם הקדישואינו מוקדש, ואם שחטובשרו אסור, אם החזירו שומר לבית בעליואינו מוחזר, שהרי שור זה כהרוג הוא. ר' יעקב אומר: אף משנגמר דינו אם החזירו שומר לבעליומוחזר.

ומציעים: לימא בהא קמיפלגי [האם לומר שבענין זה חלוקים הם], דרבנן סברי [שחכמים סבורים]: אין אומרין באיסורי הנאה "הרי שלך לפניך", שאם החפץ נאסר בהנאה אין השומר יכול לומר לבעל החפץ: הרי החפץ שהפקדת בידי מוחזר לידיך, ואין לך עוד תביעה עלי, שלא נעשה כל שינוי חיצוני בגוף הדבר. ור' יעקב סבר [סבור]: אומרין באיסורי הנאה "הרי שלך לפניך"?

אמר רבה: דכולי עלמא [לדעת הכל] אומרין באיסורי הנאה "הרי שלך לפניך", שאם כן כדבריך שבנושא זה חלקו — נפלוג [שיחלקו] לענין חמץ בפסח, שהוא איסור הנאה מובהק, אם אומרים "הרי שלך לפניך".

אלא הכא [כאן] בשאלה אחרת, והיא: האם גומרין דינו של שור שלא בפניו של השור קמיפלגי [הם חלוקים], דרבנן סברי [שחכמים סבורים]: אין גומרין דינו של שור אלא בפניו, ולפיכך אין יכול השומר להחזירו לבעלים לאחר שנגמר דינו ולהיפטר, משום דאמר ליה יכול הבעלים לומר לו לשומר]: אי אהדרתיה ניהלי [אם היית מחזירו, את השור, לי] לפני שהועמד בדין — הוה מערקנא ליה לאגמא [הייתי מבריח אותו לאגם] ולא היו יכולים לדון אותו בסקילה, השתא אתפשתיה לתוראי בידא דלא יכילנא לאשתעויי דינא בהדיה [עכשיו מסרת את שורי ביד של מי שאיני יכול להתדיין עימו].

ור' יעקב סבר [סבור]: גומרין דינו של שור אף שלא בפניו, ומשום כך יכול השומר להיפטר, דאמר ליה [שיכול השומר לומר לו] לבעלים בתשובה על טענתו: סוף סוף הרי מיגמר הוו גמרי ליה לדינא [היו גומרים את דינו] של השור בכל מקום שהוא, ונמצא אם כן שלא אני גרמתי לשורך שייסקל בכך שלא החזרתי לך אותו קודם העמדתו בדין.

ומבררים: לדרך זו מאי טעמא דרבנן [מה הטעם של חכמים], מהו המקור לדינם? — נאמר "השור יסקל וגם בעליו יומת" (שמות כא, כט), ללמדנו: כמיתת הבעלים (אדם) — כך מיתת השור. מה בעלים אם הרגו, אין הם נידונים למיתה אלא בפניהםאף שור אינו נידון אלא בפניו.

ור' יעקב אומר שאין להשוות בין אדם לשור לענין זה, שכן בשלמא [נניח] בעלים צריך לדונם בפניהם כי בני טענה נינהו [הם], שאם יש להם לטעון יטענו ויגנו על עצמם. אלא שור האם בר טענתא [בן טענה] הוא? הרי אין השור יכול לטעון, ומה לי בפניו ומה לי שלא בפניו.

א שנינו במשנה: מסרו בעליו של השור לשומר חנם ולשואל לנושא שכר (שומר דבר בשכר) ולשוכר — נכנסו תחת (במקום) הבעלים. ובאותו ענין עוד תנו רבנן [שנו חכמים]: ארבעה נכנסו בהתחייבות תחת הבעלים, ואלו הן: שומר חנם והשואל, נושא שכר והשוכר. הרגו השוורים אדם בזמן שהיו ברשותם של אלה, אם השוורים היו תמין בזמן שהרגו — הריהם נהרגין ופטורין מן הכופר, ואם הרגו כשהם מועדיןנהרגין ומשלמין את הכופר, וחייבין השומרים בין בשור תם ובין במועד להחזיר דמי שור לבעליו, חוץ משומר חנם.

אמרי [אומרים] על כך בתמיהה : היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אי דנטריה [אם ששמרו] כראוי ובכל זאת הרג השור — אפילו כולהו נמי ליפטרו [כולם גם כן ייפטרו] מתשלום דמי שור לבעלים, ולא רק שומר חנם, שהרי עשו מה שהיה עליהם לעשות, ואי [ואם] שלא נטריה [שמרו]אפילו שומר חנם ניחייב [שיתחייב], שהרי הוא צריך לשומרו!

אמרי [אומרים] בתשובה לכך: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — באופן דנטריה [ששמרו] שמירה פחותה (מזערית) ולא נטריה [שמרו] שמירה מעולה. וזהו ההבדל בין שומר חנם לשאר השומרים: שומר חנם כלתה לו חובת שמירתו, שמאחר שאינו מקבל שכר על השמירה מילא את אחריותו גם בשמירה כזו, אבל הנך [האחרים] שיש להם אחריות גדולה יותר לא כלתה חובת שמירתן. ומבררים את הנאמר בברייתא.

אמרי [אומרים]: כמאן שיטת מי] היא ברייתא זו? אי [אם] כדעת ר' מאיר,

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר