סקר
עם סיום מסכת עירובין






 

פירוש שטיינזלץ

שור שחבל באדם והרגו, שעשה בו דין שוורים קטנים כגדולים, שהרי שור קטן שהרג חייב כשור גדול, אינו דין שחייב סקילה על הקטנים שהמית ילד או ילדה, כגדולים? ואם כן מה צורך בפסוק זה ללמדנו הלכה הנלמדת מסברה?

ודוחים: לא ניתן היה ללמוד דבר זה מן הסברה, שכן אם אמרת שהדין כן באדם באדם שחייב אף על קטנים, דבר זה משום חומרה יתירה שיש בו, שכן אדם המזיק חייב בארבעה דברים נוספים על עצם הנזק (צער, בושת, ריפוי ושבת), תאמר בשור שאינו חייב בארבעה דברים ולכן אין ללמוד מן ההשוואה — משום כך תלמוד לומר מן הכתוב: "או בן יגח או בת יגח" (שמות כא, לא) לחייב על הקטנים כגדולים.

ואין לי דין זה אלא במועדין, בתם מנין שנסקל אם הרג קטן או קטנה?

ומשיבים: דין (סברה) הוא: הואיל וחייב הכתוב סקילה בשור שהרג איש ואשה, וחייב גם בהריגת בן ובת, מה כשחייב בהריגת איש ואשהלא חלקת בו בין תם למועד שנסקל השור עליהם, אף כשחייב בבן ובתלא תחלוק בו בין תם למועד.

ועוד, קל וחומר הוא: ומה איש ואשה שכן הורע כחם בנזקין, שהרי הגדולים חייבים לשלם על מה שהזיקו — לא חלקת בו בדין השור שהרגם בין תם למועד, בן ובת שיפה כחם בנזקין, שהרי הם שהזיקו אינם חייבים — אינו דין שלא תחלוק בהן אם נהרגו על ידי שור בין תם למועד?

אמרת [אומר אתה] כנגד זה: וכי דנין קל מחמור להחמיר עליו? אם החמיר הכתוב במועד החמור וחייב על הקטנים כגדולים תחמיר בתם הקל? ואם כן אין כאן לימוד.

ועוד יש טעם אחר לפרוך את הנימוק שאמרנו, שכן אפשר לומר גם סברה אחרת: אם אמרת בשור תם שחייב סקילה באיש ואשהשכן חייבין הם במצות ומשום כך הם חשובים, תאמר בבן ובת שפטורין מן המצות.

ואם כן אין ללמוד דין זה מן הסברה, ולכן תלמוד לומר מן הכתוב: "או בן יגח או בת יגח", ומכפל המלה "יגח" למדים גם נגיחה בתם וגם נגיחה במועד, גם נגיחה למיתה וגם נגיחה לנזקין, שעל כולם חייב אם נגח קטנים.

א משנה שור שהיה מתחכך בכותל ומתוך כך נפל הכותל על האדם והרגו, או במקרה שנתכוין השור להרוג את הבהמה והרג את האדם, או שהתכוון להרוג גוי והרג בן ישראל, וכן אם התכוון להרוג נפלים (שאף שהם חיים לפי שעה, מכל מקום עומדים הם למות בזמן קרוב, ואין ההורגם חייב מיתה) והרג בן קיימא — בכל המקרים האלה פטור השור ממיתה.

ב גמרא אמר שמואל: אמנם פטור השור ממיתה, שהרי לא נתכוון להרוג, ואולם חייב בעליו בתשלום כופר. ורב אמר: פטור מזה ומזה.

על דברי שמואל שואלים: ואמאי [ומדוע] חייב בכופר? הא [הרי] שור זה תם הוא לענין נזק זה, ומדוע יהא חייב בכופר? ומשיבים: כדאמר [כמו שאמר] רב בענין אחר: מדובר בשור שהיה מועד ליפול על בני אדם בבורות, הכא נמי [כאן גם כן] מדובר בשור שהיה מועד להתחכך על בני אדם בכתלים, כלומר, להתחכך בכתלים ולהפילם על בני אדם.

ותוהים: אי הכי [אם כן] שהיה מועד לעשות כן — הרי בוודאי מתכוון הוא לעשות זאת, ולכן בר קטלא [בן מוות] הוא! בשלמא התם [נניח שם] בשור המועד ליפול על בני אדם בבורות, אפשר לומר דחזא ירוקא [שראה ירק] על פי הבור ונפל ולא התכוון להרוג, אלא הכא [כאן] שהתחכך והפיל כותל על אדם, והיה מועד בכך, מאי איכא למימר [מה יש לומר]?

ומשיבים: הכא נמי [כאן גם כן] מדובר במתחכך בכותל להנאתו ולא במתכוון להזיק. ושואלים: ומנא ידעינן [ומניין יודעים אנו] שלא להזיק התכוון? ומשיבים: דבתר אף לאחר] שנפל הכותל קא מתחכך ביה [ממשיך השור ומתחכך בו] ורואים איפוא שהיתה כוונתו מתחילה לחיכוך בלבד.

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר