פטור מדיני אדם, שאין זה בגדר בור, וחייב בדיני שמים על שלא סילקם.

ומודים חכמים לר' מאיר באבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו — שהוא חייב, ומודה ר' מאיר לרבנן [לחכמים] במעלה קנקנין על הגג על מנת לנגבן (לייבשם) ונפלו ברוח שאינה מצויה והזיקו — שהוא פטור. משמע שאפילו ר' מאיר המחמיר בדבר זה, מודה שאם נגרם היזק באונס הריהו פטור!

אלא אמר אביי: יש לדחות מה שפירש רבה, שנחלקו ר' מאיר ור' יהודה במשנתנו במתכוון להוריד את החבית מעל כתיפו, ולפרש אחרת: בתרתי פליגי [בשני דברים נחלקו], ואלו הם: פליגי [נחלקו] כאשר גרמה החבית נזק בשעת נפילה, ופליגי [ונחלקו] כאשר גרמה החבית נזק לאחר נפילה.

ומסבירים: פליגי [נחלקו] בשעת נפילה בשאלה האם הנתקל פושע (רשלן) הוא או לא. מר סבר [חכם זה, ר' מאיר, סבור]: נתקל פושע הוא, כלומר, אדם שנתקל בדבר — רשלנותו היא שגרמה לו להיתקל, וחייב בנזקים שנגרמו עקב כך. ומר סבר [וחכם זה, ר' יהודה, סבור]: נתקל לאו [לא] פושע הוא.

וכן פליגי [נחלקו] כאשר נגרם נזק לאחר נפילה, בשאלה של מפקיר נזקיו, מר סבר [חכם זה, ר' מאיר, סבור]: המפקיר נזקיו, כלומר, מפקיר חפץ שלו שגורם לנזק — חייב, שאף שאין עוד החפץ קניינו, מכל מקום לא פקעה אחריותו לגבי נזקים. ומר סבר [וחכם זה, ר' יהודה, סבור]: המפקיר נזקיו לגמרי — פטור, שלאחר שהפקירם שוב אינו חייב באחריות על דבר שאינו שלו.

וממאי [ומניין] מסיק אתה מסקנה זו — מדקתני תרתי [ממה ששנה במשנה שנים, שני מקרים]: הוחלק אחד במים או שלקה בחרסית, ולכאורה היינו הך [זהו כך אותו דבר] ומה ההבדל בין זה לזה? אלא לאו הכי קאמר [האם לא כך אמר], וכך יש להבין: הוחלק אחד במים בשעת נפילה, או שלקה בחרסית לאחר נפילה.

ומעירים: ומדמתניתין בתרתי [ומכיון שמשנתנו עוסקת בשתים, בשני מקרים], ברייתא שנחלקו בה ר' מאיר וחכמים בנשבר כדו ונפל גמלו נמי בתרתי [גם כן בשתים, בשני מקרים] נחלקו: בתקלה שאירעה בשעת נפילה — בשאלה האם נתקל פושע הוא, ובתקלה שאירעה לאחר שהפקיר נזקיו.

ומעתה יש לשאול: בשלמא [נניח] לענין כדו משכחת לה [מוצא אתה אותה] מחלוקת מתקיימת או בשעת נפילה או לאחר נפילה. אלא גמלו, בשלמא [נניח] לאחר נפילה משכחת לה [מוצא אתה אותה] אפשרות זו שיפקיר נזקיו — במפקיר נבלתו, שלא כדאי לו לטפל בנבילה ומפקירה. אלא בשעת נפילה היכי משכחת לה [איך מוצא אתה אותה] מציאות שנאמר בה שעצם נפילת הגמל היא ענין של פשיעה של בעליו?

אמר רב אחא: כגון שעברה הבהמה במיא [במים] דרך שרעתא דנהרא [התרחבות הנהר בזמן הגאות] ושם נתקל הגמל, שמעבר זה עצמו היה פשיעה, שלא היה לו לעבור שם.

ושואלים: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אי דאיכא דרכא אחרינא [אם במקרה שיש דרך אחרת] לעבור והוא עובר דווקא בדרך זו — פושע הוא לכל הדעות, ואי דליכא דרכא אחרינא [ואם במקרה שאין דרך אחרת] — הרי אנוס הוא ופטור לדברי הכל!

אלא משכחת לה [מוצא אתה אותה] מציאות בה נחלקו אם נתקל פושע הוא, במקרה דאתקיל [שנתקל] הוא, בעל הבהמה, ואחר כך אתקילה ביה גמלא [נתקל בו הגמל] שאז חוזרים אנו לבעיה אם אדם נתקל נחשב כפושע.

ושואלים: ולפי פירושו של אביי, שנחלקו ר' מאיר ור' יהודה גם במפקיר נזקיו, מאי [מה] מתכוין איכא [יש בו]? שהרי שנינו שר' יהודה מחלק וסבור שהמתכוון חייב, ומה עניינו של מתכוון כאן, לאחר שנשבר הכד?

אמר רב יוסף: במתכוין לזכות אחר כך בחרסיה של החבית השבורה. ולפי זה לא הפקיר נזקיו, ודווקא אז לדעת ר' יהודה חייב הוא. וכן אמר לרב אשי: במתכוין לזכות בחרסיה.

ר' אלעזר אמר לגבי פירוש הברייתא: בשעת נפילה מחלוקת.

ומבררים את שיטת ר' אלעזר: לפי דבריו אבל לאחר נפילה מאי [מה] יהיה הדין — דברי הכל פטור? והא איכא [והרי יש] ר' מאיר שמחייב, שהרי מדובר שם שלא סילקו את השברים! אלא מאי [מה] תפרש שלאחר נפילה דברי הכל חייב? והא איכא רבנן דפטרי [והרי יש חכמים שפוטרים]!

אלא מאי [מה פירוש] "בשעת נפילה" — כוונתו: אף בשעת נפילה מחלוקת, וקמשמע לן [והשמיע לנו] כדברי אביי בפירוש משנתנו, שהמחלוקת היא בין בשעת נפילה ובין לאחר נפילה.