סקר
האם אתה לומד עם גמרא מפורשת/מבוארת?






 

פירוש שטיינזלץ

והרי בעל חוב גובה בבינונית ולא בעידית!

וכי תימא [ואם תאמר] שסבר [סבור] ר' עקיבא כי כל בעל חוב נמי [גם כן] בעידית הוא גובה, בכל זאת איכא למיפרך [יש מקום לפרוך] ולהוכיח שאין כח ההקדש יפה בזה ככח בעל חוב סתם, כי מה לבעל חוב שכן יפה כחו בנזקין, שהרי הדיוט שניזק מקבל עבור נזקו מעידית, תאמר בהקדש שהורע כחו בנזקין, שהרי אמרנו שאין ההקדש שניזוק מקבל כל תשלום! ואם כן לא ניתן להעמיד את מחלוקת ר' עקיבא ור' ישמעאל במי שנתחייב כסף להקדש.

אלא, לעולם כך תפרש את מחלוקתם, במקרה שנגח תורא דידן [שור שלנו] לתורא [לשור] של הקדש, ובזה אמר ר' עקיבא: קל וחומר להקדש שיגבה מן העידית של המזיק. ודקא קשיא זה שקשה] לך מה שדרשו חכמים: "שור רעהו" אמר רחמנא [אמרה התורה] ומכאן יש לדייק: ולא שור של הקדש שאינו משלם כלל תשלומי נזיקין להקדש — אין הכל מפרשים כך את הדברים, ואפשר לומר כי ר' עקיבא סבר לה [סבור בענין זה] כשיטת ר' שמעון בן מנסיא,

דתניא כן שנינו בברייתא], ר' שמעון בן מנסיא אומר: שור של הקדש שנגח שור של הדיוט הרי ההקדש פטור, ואילו שור של הדיוט שנגח שור של הקדש, בין שהנוגח היה שור תם בין שהנוגח היה שור מועדמשלם נזק שלם.

ושואלים: אי הכי [אם כך] אתה מפרש את שיטת ר' עקיבא, אם כן, ר' ישמעאל ור' עקיבא ממאי [ממה, מניין] יודע אתה שבעידית של ניזק וזיבורית של מזיק פליגי [חלוקים הם]? דלמא [שמא] נפרש את מחלוקתם באופן אחר, דכולי עלמא [שלדעת הכל] בנכסי הניזק שיימינן [אנו שמים, מעריכים], והכא [וכאן] בפלוגתא [במחלוקת] של ר' שמעון בן מנסיא ורבנן [וחכמים] קמפלגי [חלוקים הם], ובאופן זה:

ר' עקיבא סבר [סבור] כשיטת ר' שמעון בן מנסיא, שהמזיק את ההקדש משלם עבור כל הנזק, וזהו "קל וחומר להקדש", ור' ישמעאל סבר כרבנן [סבור כחכמים] שאין הקדש שהוזק בכלל נזקי שור!

ודוחים: אם כן אתה מפרש, מאי [מה פירוש] הביטוי "לא בא הכתוב אלא לגבות לנזקין מן העידית

"שאינו שייך לבעיה זו. ועוד, מאי [מה פירוש] הביטוי "קל וחומר להקדש" שאמר ר' עקיבא, והרי לשיטתו אין דין הקדש כדין הדיוט!

ועוד, הא [הרי] אמר רב אשי, תניא בהדיא [שנויה ברייתא במפורש] ומסבירה את מחלוקתם: מיטב שדהו ומיטב כרמו (שמות כב, ד), מיטב שדהו של ניזק, ומיטב כרמו של ניזק, אלו דברי ר' ישמעאל, ר' עקיבא אומר: מיטב שדהו של מזיק, ומיטב כרמו של מזיק. ואם כן מפורש שבזה היתה המחלוקת.

א כיון שהזכרנו את הכתוב בענין תשלומי נזקים, דנים בנושא זה מצד אחר. רמי ליה [השליך לו, הראה סתירה] אביי לרבא: כתיב [נאמר] "מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם" (שמות כב, ד) משמע: מיטבאין [כן], מידי אחרינא [דבר אחר]לא יתן,

והתניא [והרי מצד אחר שנויה ברייתא]: נאמר "בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו" (שמות כא, לד), וכיון שנאמר "ישלם" הרי המלה "ישיב" מיותרת ומה באה ללמדנו? אלא "ישיב" בא לרבות תשלום הנזק בכל דבר שהוא שוה כסף ואפילו סובין (פסולת התבואה לאחר טחינתה) שהם כשלעצמם פחותי ערך!

ותירץ לו רבא: לא קשיא [אינו קשה], כאן בברייתא שלמדנו שיכול להחזיר לו כל דבר — הרי זה כאשר המזיק משלם מרצונו ומדעתו, שבא מעצמו לפצות את הניזק, ואז יכול הוא לשלם בכל דבר. כאן בעל כרחו, לאחר שהוגשה תביעה בפני בית דין, שכיון שהטריחו המזיק לניזק — מכריחים את המזיק שישלם לו ממיטב.

אמר עולא בריה [בנו] של רב עילאי: דיקא נמי [מדוייק גם כן] הדבר בלשון הכתוב, דכתיב [שנאמר] "מיטב שדהו... ישלם" ולא נאמר "ישיב", משמע בעל כרחו, שחייבוהו בכך.

אמר ליה [לו] אביי: דיוק זה אינו מוכיח, כי מי כתיב [האם נאמר] "ישולם" ומשמע: בלי קשר לרצונו של המשלם? "ישלם" כתיב [נאמר], וזה — אף מדעתו משמע וללמדנו שאף כשבא המזיק לשלם מרצונו אין הוא משלם אלא ממיטב, ולא תורצה איפוא הסתירה.

אלא אמר אביי: יש לפרש זאת כדמר [כפי שאמר אדוני, רבי] (החכם רבה) בענין אחר. דתניא [ששנינו בברייתא]: הרי שהיו לו לאדם בתים שדות וכרמים, והרי הוא אמנם עשיר ואולם אינו מוצא אפשרות למוכרן בשוויין, ולפי שעה אין לו מה לאכול — הרי מאכילין אותו מעשר עני עד מחצה עד שווי מחצית רכושו, שהרי בשעה זו עני הוא.

והוי בה מר [והיה מתקשה בה אדוני בבעיה זו]: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אי הוזל ארעתא דכולי עלמא ודידיה נמי זל בהדייהו [אם הוזלו הקרקעות של הכל, וקרקעותיו שלו גם כן הוזלו יחד איתן], אם כן אפילו טובא נמי ליספי ליה [יותר ממחצית רכושו גם כן יתנו לו], דהא זול דכולי עלמא נמי [שהרי הוזלו הקרקעות של הכל גם כן], ואם כן נמצא שאין עכשיו בידו סכום מספיק כדי מחייתו, ועני הוא.

אלא צריך לומר דאוקיר ארעתא דכולי עלמא [שהתייקרו, עלו מחירי הקרקעות של הכל], ואילו דידיה, איידי דעייל ונפיק אזוזי [ושלו על ידי זה שהוא נכנס ויוצא על כספים], כלומר, דשהכל יודעים שהוא דחוק ומשתדל להשיג כספים זל ארעיה [הוזלו קרקעותיו], שמאחר שיודעים שהוא דחוק בממונו רוצים אנשים לנצל את דוחקו ואין הם רוצים לקנות ממנו אלא במחיר מוזל.

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר