אי נמי [או גם כן] יכול הקונה להגביה את הפיל באמצעות חבילי (חבילות) זמורות, שהוא מוליך ומעלה את הפיל על גביהן ונחשב הדבר כהגבהת הפיל.

א משנה נכסים שיש להם אחריות, כלומר, קרקעות, ושאר נכסים הקבועים בקרקע נקנין בכסף וכן בשטר וכן בחזקה. נכסים שאין להם אחריות, כלומר, מטלטלין — אין נקנין אלא במשיכה. ועוד, נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה, כלומר, המטלטלין עוברים לרשות הקונה כאשר נקנו יחד עם קרקעות, ועשה קנין בקרקעות, בבת אחת.

ובמקרה של טענות לגבי קרקעות ומטלטלין יחד, אם הודה הנתבע במקצת הטענה לגבי המטלטלין והתחייב בכך שבועה, הריהם המטלטלין זוקקין את הנכסים שיש להם אחריות לישבע גם עליהן, אף שאין נשבעים על טענה בענייני קרקעות.

ב גמרא ומבררים: דין זה שקרקעות נקנות בכסף מנלן [מניין לנו]? אמר חזקיה: אמר קרא [הכתוב] "שדות בכסף יקנו" (ירמיה לב, מד). ושואלים: אם משם הראיה — ואימא עד דאיכא [ואמור עד שיש] גם שטר, דכתיב [שנאמר] בהמשך הפסוק "וכתוב בספר (שטר) וחתום" (שם)! ומשיבים: אי כתיב [אילו היה נאמר] "בכסף יקנו" לבסוף — הייתי אומר כדקאמרת [כמו שא תה אומר] שצריך לעשות שטר, ואחר כך בכסף יקנו, אבל השתא דכתיב [עכשיו שנאמר] "יקנו" מעיקרא [מתחילה], משמע כי כסף עצמו קני [קונה] ואילו השטר — ראיה בעלמא [בלבד] הוא.

אמר רב: לא שנו שקרקע נקנית בכסף בלבד אלא במקום שאין כותבין את השטר, אבל במקום שכותבין את השטר — לא קנה עד זמן נתינת השטר ללוקח. ואי פריש [ואם פירש] שרצונו לקנות את הקרקע משעת מתן הכסף — הרי פריש [פירש], ונקנתה הקרקע עם מתן הכסף.

כי הא [כמו מעשה זה] שרב אידי בר אבין כי זבין ארעא, אמר [כאשר היה קונה קרקע, היה אומר]: אי בעינא בכספא [אם אני רוצה לקנות בכסף] — איקני [אקנה], אי בעינא בשטרא [אם אני רוצה לקנות בשטר] — איקני [אקנה], שמראש התנה שתהיה האפשרות בידו להחליט במה ייגמר הקנין. ומסבירים את טעמו: אי בעינא בכספא [אם אני רוצה לקנות בכסף] — איקני [אקנה] — דאי בעיתו למיהדר, לא מציתו הדריתו [שאם תרצו בכם, אינכם יכולים לחזור], שהרי כבר עבר הכסף מיד ליד, ואי בעינא בשטרא [אם אני רוצה לקנות בשטר] — איקני [אקנה] — דאי בעינא למיהדר הדרנא [שאם ארצה לחזור] בי מן העיסקה [אחזור] בי כל עוד לא קיבלתי את השטר.

שנינו במשנה שקרקעות נקנים בשטר. ושואלים: מנלן [מניין לנו] דבר זה? אילימא [אם תאמר] משום דכתיב [שנאמר] "וכתוב בספר וחתום והעד עדים" (שם), והאמרת [והרי אמרת] מקודם ששטר זה שטר ראיה בעלמא [בלבד] הוא! אלא מהכא [מכאן] אנו למדים, שנאמר "ואקח את ספר המקנה" (שם יא) ומלשון זו למדים שהספר = השטר הוא עצמו עושה קנין. אמר שמואל: לא שנו דבר זה שהשטר עצמו קונה אלא בשטר מתנה, אבל במכר לא קנה עד שיתן לו דמים, והשטר עצמו אינו עושה קנין.

מתיב [מקשה] על כך רב המנונא ממה ששנינו בברייתא: דרך הקנין בשטר כיצד? כתב לו על הנייר או על החרס, אף על פי שאין בהם בנייר ובחרס שוה פרוטה, בנוסח "שדי מכורה לך" או "שדי נתונה לך במתנה "— הרי זו מכורה ונתונה. משמע שהשטר בלבד גומר את הקנין בין במכר ובין במתנה! הוא מותיב לה והוא מפרק לה [הוא היה מקשה את הק ושיה הזו והוא היה מתרץ אותה], שכאן מדובר במוכר שדהו מפני רעתה. כלומר, שהמוכר עצמו מעונין להפטר משדה זה מפני שערכו יורד, והוא מעונין לגמור את העברת השדה מהר ככל האפשר, ובמקרה זה כתיבת השטר בלבד גומרת את הקנין.

רב אשי אמר: אפשר לפרש שכל הברייתא הזו מדברת רק בענין אחד, לא במכר ממש אלא במתנה ביקש ליתנה לו, ולמה כתב לו לשון מכר בשטר המתנה — כדי ליפות את כוחו, שאם יתברר ששדה זה משועבד למלווים יוכל לגבות את דמיו של השדה מנכסים אחרים של המוכר = הנותן, שהרי נתן לו כוח של קנין מכר. וכיון שעיקרו של שטר הוא מתנה, השטר עצמו גומר את הקנין.

שנינו במשנה שהקרקעות נקנים בחזקה. ושואלים: מנלן [מניין לנו] דבר זה? אמר חזקיה: אמר קרא [הכתוב]: "ושבו בעריכם אשר תפשתם" (שם מ, י), במה תפשתם את הערים — בישיבה, משמע שעצם הישיבה במקום, שהיא חזקה — היא עצמה עושה קנין. דבי [בבית מדרשו] של ר' ישמעאל תנא [שנה החכם] ראיה אחרת: נאמר "וירשתם אתה וישבתם בה" (דברים יא, לא) וכך יש להבין: במה ירשתם — בישיבה, משמע שקרקעות נקנים בחזקה.

ג שנינו במשנה שנכסים שאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה. ושואלים: מנלן [מניין לנו] דבר זה? ומשיבים, דכתיב [שנאמר]: "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך" (ויקרא כה, יד) לשון זו מורה שמדובר בדבר הנקנה מיד ליד, כלומר, במשיכה.

ושואלים: ולדעת ר' יוחנן שאמר דבר תורה מעות קונות ולא המשיכה, אלא שתקנת חכמים היא שייקנו במשיכה, מאי איכא למימר [מה אם כן יש לומר]? שהרי לדעתו גם נכסים שאין להם אחריות נקנים בכסף! ומשיבים: ר' יוחנן יכול לומר כי תנא תקנתא דרבנן קתני [התנא שנה תקנת חכמים] שכך עושים הלכה למעשה, ולא הזכיר עיקר דין תורה.

ד שנינו עוד במשנה שנכסים שאין להם אחריות (מטלטלין) נקנים עם נכסים שיש להם אחריות (קרקעות). ושואלים: מנהני מילי [מניין הדברים הללו]? אמר חזקיה: שאמר קרא [הכתוב]: "ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי מצרות ביהודה" (דברי הימים ב כא, ג), שאת המתנות המטלטלין נתן עם הערים, ולא היה צריך למסור בידם, אלא נתן אותן אגב הקרקעות שנתן להם.

לענין זה של קנין מטלטלין אגב הקרקעות איבעיא להו [נשאלה להם] ללומדים: האם בעינן [צריכים אנו] שיהיו המטלטלין הללו צבורים בתוך הקרקע הנקנית, או לא? אמר רב יוסף תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו: ר' עקיבא אומר: קרקע כל שהוא חייבת בפאה, ובבכורים