הא [ברייתא אחרונה זו] היא כשיטת רבנן [חכמים], הא [זו] ששנינו בה לווה וגואל וגואל לחצאין היא כשיטת ר' שמעון.

תני חדא [שנויה ברייתא אחת] לגבי בתי ערי חומה: לוה וגואל וגואל לחצאין, ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת]: אין לוה וגואל וגואל לחצאין והרי זו סתירה בין ברייתות, ומשיבים באותו אופן: לא קשיא [אינו קשה], הא [זו] — כשיטת רבנן, הא [זו] כשיטת ר' שמעון

(סימן לחכמים שהקשו את הקושיות הבאות ולמי שאלו אותן: חר"ש חב"ש זמ"ן, שהם רמז לשמות הבאים: רב אחא בריה דרבא לרב אשי, רב אחא סבא לרב אשי, מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא).

אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רבא לרב אשי: איכא למיפרך [יש מקום להקשות] על השוואה זו שהוזכרה בברייתא: מה למוכר בית בבתי ערי חומה — שכן הורע כחו ליגאל לעולם, תאמר במקדיש שיפה כחו ליגאל לעולם!

אמר ליה [לו] רב אחא סבא לרב אשי: משום דאיכא למימר [שיש לומר] ניהדר דינא [יחזור, ישוב, הדין] ונלמדנו מצד אחר, תיתי [שתבוא תילמד] הוכחה לדבר כשיטת הלימוד של במה הצד השווה ביניהם. כיצד: מוכר שדה אחוזה יוכיח, שיפה כחו ליגאל לעולם ואין לוה וגואל ואין גואל לחצאין ואם תאמר: מה למוכר שדה אחוזה, שכן הורע כחו ליגאל מיד — אולם מוכר בית בבתי ערי חומה יוכיח, שעל אף שנגאל מיד, בכל זאת לווה ונגאל ונגאל לחצאין.

וחזר הדין, שאפשר להפוך את הנימוקים לצד זה ולצד זה, ובסופו של דבר לא ראי זה כראי זה אין דבר זה דומה לזה, הצד השוה שבהן — שנגאלין, ואין לוה וגואל וגואל לחצאין, אף אני אביא מקדיש — שנגאל, ואין לוה וגואל ואין גואל לחצאין.

אמר ליה [לו] מר זוטרא בריה [בנו] של רב מרי לרבינא: איכא למיפרך [יש מקום להקשות] על לימוד זה מן הצד השוה: מה להצד השוה שבהן — שכן הורע כחם ליגאל בשנה שניה, שבשנה שניה שניהם אינם יכולים להיגאל, תאמר במקדיש שיפה כחו ליגאל בשנה שניה!

אמר לו רבינא תשובה לכך: משום דאיכא למימר [שיש לומר]: עבד עברי הנמכר לגוי יוכיח, שיפה כחו ליגאל בשנה שניה ובכל זאת אין לוה וגואל ואין גואל לחצאין.

א ועוד מעין שאלות קודמות שנשאלו, בעא מיניה [שאל אותו] רב הונא בר חיננא מרב ששת: המוכר בית בבתי ערי חומה, נגאל לקרובים או שאין הוא נגאל לקרובים ורק המוכר בעצמו יכול לגאול? וצדדי השאלה: האם "גאלתו" "גאלתו" משדה אחוזה גמר [למד] בגזירה שווה ואפשר ללמוד ממנה: מה שדה אחוזה אינה נגאלת לחצאין ונגאלת לקרובים — אף האי נמי [אף זה, בית בבתי ערי חומה גם כן] אין נגאל לחצאין ונגאל לקרובים.

או דילמא [שמא]: כי כתיבא [כאשר נאמרה] לשון "גאולה" בשדה אחוזה — בענין גאולה לחצאין הוא דכתיב [הוא שנאמרה], אולם בענין קרובים לא כתיב [נאמרה] לשון גאולה ולענין זה אין למדים גזירה שווה לבתי ערי חומה? אמר ליה [לו] : אינו נגאל לקרובים.

איתיביה [הקשה לו] ממה ששנינו שעל הכתוב "ו בכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ" (ויקרא כה, כד) דרשו: לרבות בתי ם ועבד עברי, מאי לאו [האם אין] הכוונה ב"בתים" לבתי ערי חומה, שאף הם נפדים על ידי קרובים? ודוחים: לא, הכוונה היא לבתי חצרים, כלומר, בתים הנמצאים במקום שאינו מוקף חומה.

ומקשים: בתי חצרים בהדיא כתיב בהו [במפורש נאמר בהם] "על שדה הארץ יחשב" (שם לא) כלומר, הריהם כשדה אחוזה ואין צריך בדרשה לרבותם! ומשיבים: הפסוק ההוא ("בכל... גאולה תתנו") בא לקובעו חובה לגאולת קרובים, ואליבא [ועל פי שיטת] ר' אליעזר.

דתניא [שכן שנינו בברייתא]: שהכתוב במוכר שדה אחוזה "וגאל את ממכר אחיו" (שם כה) — הרי זו רשות, אם רוצה — גואל. אתה אומר רשות, או אינו אלא חובה? תלמוד לומר: "ואיש כי לא יהיה לו גואל" (שם כו) וכי יש אדם בישראל שאין לו גואלים? הרי כל אדם בישראל יש לו קרוב כלשהו עד יעקב אבינו. אלא הכוונה לזה שיש לו אמנם גואל ואינו רוצה ליקח, שהרשות בידו. אלו דברי ר' יהושע.

ואילו ר' אליעזר אומר: מה שנאמר "וגאל את ממכר אחיו" — הרי זו חובה. אתה אומר חובה או אינו אלא רשות? תלמוד לומר: "בכל... גאלה תתנו" — הכתוב קבעו חובה. הרי שלשיטת ר' אליעזר זהו משמעו של הכתוב.

אמרי ליה רבנן [אמרו לו חכמים] לרב אשי, ואמרי לה [ויש אומרים אותה] בגירסה אחרת שאמר זאת רבינא לרב אשי: בשלמא למאן דאמר [נניח לשיטת מי שאומר] לרבות בתי ערי חומה — היינו דכתיב [זה הוא שנאמר] "בכל" — שיש כאן לשון ריבוי של דבר שאינו בכלל "גאולה תתנו לארץ". אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] לרבות בתי חצרים — מאי לשון "בכל"? והרי נאמר כבר שהם בכלל שדה הארץ! לשאלה זו לא נמצאה תשובה, ונשארה בקשיא [קשה הדבר].

איתיביה [הקשה לו] אביי שנינו: מה תלמוד לומר בכתוב "יגאלנו" "יגאלנו" "יגאלנו" שלש פעמים — הרי זה לרבות כל הגאולות שנגאלות כסדר הזה האמור בעבד עברי הנמכר לגוי, שאם לא גאל את עצמו — נגאל על ידי קרובים. מאי לאו [האם אין] הכוונה בשלושה הריבויים הללו לרבות גם בתי ערי חומה, וגם עבד עברי לגאולת קרובים? ודוחים: לא, הכוונה היא לרבות בתי חצרים ושדה אחוזה.

ותוהים: בתי חצרים ושדה אחוזה הלא בהדיא כתיב [במפורש נאמר] "על שדה הארץ יחשב"! ומשיבים: כפי שאמר רב נחמן בר יצחק שגאולת קרובים האמורה בשדה אחוזה הכוונה היא לקרוב קרוב קודם, שמי שקרוב יותר מחבירו עליו מוטלת החובה או זכות הגאולה, הכי נמי [כאן גם כן] בבתי החצרים ללמד לקרוב קרוב קודם.

ב ושואלים: היכא איתמר [היכן נאמר] דבר זה של רב נחמן בר יצחק במקורו? ומשיבים: אהא [על ענין זה], דאיבעיא להו [שנשאלה להם] ללומדים: עבד עברי הנמכר לישראל האם נגאל לקרובים או אינו נגאל לקרובים? ומעירים: אליבא [על פי שיטתו] של רבי לא תבעי [תישאל, תסתפק] לך שאמר: מי שאינו נגאל באלה, בקרובים — נגאל בשש, אלמא לא מיפרק [מכאן שאינו נגאל] בקרובים, שהרי הוא מניח שאינו נגאל ב"אלה".

כי תיבעי [כאשר תישאל] לך השאלה, הרי זה אליבא דרבנן [על פי שיטת חכמים] מאי [מה] הדין? האם ילפינן [לומדים אנו] בגזירה שווה "שכיר" "שכיר" מנמכר לגוי, וכשם שאם נמכר לגוי נגאל לקרובים — אף בישראל נגאל, ולא דרשי [ואינם דורשים] "יגאלנו" האמור בנמכר לגוי בלשון מיעוט, או דילמא [שמא] נאמר כי הכוונה ב"יגאלנו" בנמכר לגוי היא לשון מיעוט שכוונתו לזה בלבד נאמרה הלכה זו שנגאל לקרובים ולא לאחר?

תא שמע [בוא ושמע]: נאמר "בכל... גאלה תתנו" — לרבות בתים ועבד עברי. מאי לאו [האם אין] הכוונה לבתי ערי חומה ועבד עברי הנמכר לישראל? ודוחים: לא, אפשר לומר שמדובר בעבד עברי הנמכר לגוי.

ומקשים: עבד עברי הנמכר לגוי הלא בהדיא כתיב ביה [במפורש כתוב בו] "או דדו או בן דדו יגאלנו" (ויקרא כה, מט) ואין צורך ללמדו מלשון ריבוי שבפסוק אחר!