כי אמרה [כאשר היא אומרת] "לא" נמי הוו [גם כן יהיו] קידושין? אמאי [מדוע], והא קאמרה [והרי היא אומרת] "לא"! אלא לאו [אין] לפרש אלא כך: "רצתה" כוונתו — שאמרה "אין" ["כן"] "לא רצתה" כוונתו — דאישתיקה משתקה [ששתקה]. ושמע מינה [ולמד מכאן] ששתיקה שלאחר מתן מעות — ולא כלום היא, שאינה נחשבת כהסכמה של האשה להתקדש.

קשו [היו מתקשים] בה, בראייתו זו של רבא, בעיר פום נהרא משמיה [משמו] של רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: מי דמי [האם דומים] הדברים? התם [שם, בברייתא] בתורת פקדון יהבינהו ניהלה [נתן אותם, את המעות, לה] והם שלו, ולכן סברה [חושבת היא]: אי שדינא להו ומיתברי [אם אזרוק אותם ויישברו] — מחייבנא בהו [אתחייב בהם לשלמם] כמאבד ממון חבירו, לכן אין בשתיקתה ראיה שמסכימה, ואילו הכא [כאן] בתורת קדושין יהבינהו ניהלה [נתן אותם לה] מתחילה על מנת שיהיו שלה, ואי איתא דלא ניחא לה [ואם יש סברה שאינה רוצה בכך] — לישדינהו [שתזרוק אותם].

פריך [הקשה] על כך רב אחאי: אטו כולהו נשי דינא גמירי [האם כל הנשים למדו את הדין]? הכי נמי סברה [כאן גם כן חושבת היא]: אי שדינא להו ומיתברי מיתחייבנא באחריותייהו [אם אזרוק אותם ויישברו אתחייב באחריותם] ולכן לא זרקה אותם, אבל אין להסיק מהעובדה שלא זרקה את המעות שהסכימה לקבלם בתורת קידושין. שלחה לבעיה זו רב אחא בר [בנו] של רב לקמיה [לפני] רבינא: כהאי גוונא מאי [כגון זה מה יהא הדין]? שלח ליה [לו] בתשובה: אנן לא שמיע לן הא [אנו לא שמענו, לא קיבלנו, את זו שאמר] רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע, אתון דשמיע לכו [אתם ששמעתם אותה] — חושו [תחששו] לה לספק קידושין.

א מסופר: ההיא איתתא דהוה קא מזבנה וורשכי [אשה אחת שהיתה מוכרת סרטים], אתא ההוא גברא חטף וורשכא מינה [בא אדם אחד וחטף סרט ממנה], אמרה ליה [לו]: הבה ניהלי [תן אותו לי] אמר לה: אי יהיבנא ליך מיקדשת [אם אתן לך אותו האם תתקדשי] לי? שקלתיה ואישתיקה [לקחה אותו ושתקה]. ואמר רב נחמן: יכולה היא למימר [לומר]: אין, שקלי, ודידי שקלי [כן, אכן, לקחתי, ואולם את שלי לקחתי] ולא התכוונתי לקבל זאת בתורת קידושין.

איתיביה [הקשה לו] רבא לרב נחמן ממה ששנינו שאם קידשה בגזל או בחמס, כלומר, בדבר שקנה שלא מרצון המוכר, או בגניבה, או שחטף סלע מידה וקדשה בו — מקודשת, ומדוע אומר הוא כאן שכשחטף ממנה וקידשה שאינה מקודשת! ענה לו: התם בדשדיך [שם מדובר במקרה ששידך קודם], ולכן יש לומר שאם שתקה ודאי הסכימה לקידושין.

ומנא תימרא דשני לן בין שדיך ודלא שדיך [ומנין תאמר ששונה לנו הדין בין מקרה ששידך לשלא שידך] — דתניא [שכן שנינו בברייתא]: אמר לה לאשה "כנסי (קחי) סלע זו שאני חייב ליכי (לך) ", וחזר ואמר לה "התקדשי לי בו"; אם היה זה בשעת מתן מעות, רצתה — מקודשת, לא רצתה — אינה מקודשת. לאחר מתן מעות אפילו רצתה בקידושין אינה מקודשת.

ונברר: מאי [מה] פירוש "רצתה", ומאי [ומה] פירוש "לא רצתה"? אילימא [אם תאמר] "רצתה" כוונתו — שאמרה "אין" ["כן"] ו"לא רצתה" כוונתו — שאמרה "לא", ואם כן נסיק מכאן: הא אישתיקה [הרי אם שתקה] — הוו [הריהם] קידושין. ואולם אם כן נתני [שישנה] מקודשת סתם, כי התם [כמו שם] (דף יב,ב) באומר "כנסי סלע זו בפקדון" ולא יפרט.

אלא מכיוון שהתנא מפרט, כך יש להבין: "רצתה" — שאמרה "אין" ["כן"], "לא רצתה" — דאישתיקה [ששתקה], וקא תני [ובמקרה של שתיקה שנה] שאינה מקודשת. ומאי טעמא [מה טעם הדבר] שאם שתקה אינה מקודשת? משום שיכולה היא למימר [לומר]: אין, שקלי ודידי שקלי [כן, לקחתי ואולם את שלי לקחתי] ולא התכוונתי לקידושין.

ואלא קשיא הך [קשה הלכה זו] ששנינו שקדשה בגזל או בחמס או בגניבה או שחטף סלע מידה וקדשה — מקודשת! אלא לאו [האם לא] שמע מינה [למד מכאן] שיש לחלק כמו שחילקתי: הא [דין זה] שמקודשת כששתקה — הרי זה מדובר באופן דשדיך [ששידך] תחילה [דין זה שמקודשת כששתקה — כששידך] תחילה, ואילו הא [דין זה] שאינה מקודשת כששתקה — הרי זה מדובר באופן שלא שדיך [שידך].

ב מסופר: כי נח נפשיה [כאשר נחה נפשו, נפטר] רב אסי, עיילו רבנן לנקוטינהו לשמעתתיה [נכנסו חכמים להחזיק את שמועותיו], כלומר, לשוב ולחזור על השמועות שאמר, כדי שלא ישתכחו. אמר להו ההוא מרבנן [אמר להם אחד החכמים] ור' יעקב שמיה [שמו]: הכי [כך] אמר ר' אסי אמר ר' מני: כשם שאין אשה נקנית בפחות משוה פרוטה — כך אין קרקע נקנית בפחות משוה פרוטה. אמרו ליה [לו]: והתניא [והרי שנינו בברייתא]: אף על פי שאין אשה נקנית בפחות משוה פרוטה — קרקע נקנית בפחות משוה פרוטה!

אמר להו [להם]: כי תניא ההיא [כאשר נשנית אותה ברייתא] שקרקע ולא אשה נקנית בפחות משווה פרוטה — הרי זה בקנין של חליפין. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: קו‍נין קרקעות ומטלטלים בחליפין בנתינת כלי, ואף על פי שאין בו שוה פרוטה.

הדר יתבי וקאמרי [חזרו לאחר מכן, ישבו ואמרו] עוד שמועות בשם רב אסי, הא [את זו] שאמר רב יהודה אמר שמואל: כל שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק עמהן, שיכול לגרום על ידי חוסר ידיעתו למכשולים רבים. אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן: ואלה המתעסקים בנושא זה בלי ידיעה קשין לעולם יותר מדור המבול, שנאמר: "אלה וכחש ורצח וגנב ונאף פרצו ודמים בדמים נגעו" (הושע ד, ב).

ושואלים: מאי משמע [מה משמעות הכתוב], כיצד הוא מתייחס לענין שדיברנו בו? ומשיבים: כדמתרגם [כמו שמתרגם] רב יוסף את המילים "ונאף פרצו ודמים בדמים נגעו": מולדין בנין מנשי חבריהון חובין על חובין מוסיפין [מולידים בנים מנשי חבריהם חטאים על חטאים מוסיפים],

וכתיב [ונאמר] בהמשך הכתוב "על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו" (שם ג), ללמדנו שאלה שחוטאים וגורמים להולדת ממזרים מביאים לאסון גדול כזה, עד שאף דגי הים מתים ואילו בדור המבול לא נגזרה גזירה על דגים שבים. וראיה לדבר ממה שנאמר: "מכל אשר בחרבה מתו" (בראשית ז, כב) ו"בחרבה" משמעו — ביבשה, ללמד ולא דגים שבים. ואילו הכא [כאן] אפילו דגים שבים.

ושואלים: ואימא [ואמור] שלא נגזרה גזירה זו אלא עד דעביד לכולהו [שיעשה את כולם], כלומר, שבועת שקר, רצח, גניבה וכו'! ומשיבים: לא סלקא דעתך [יעלה על דעתך] לומר כן, דכתיב [שכן נאמר]: "כי מפני אלה אבלה הארץ" (ירמיהו כג, י), לומר שבגלל שבועת שווא בלבד נהרסת הארץ, משמע שעל כל אחד ואחד מן הדברים האלה בא החורבן.

ועדיין מקשים: ואימא [ואמור]: אלה לחוד, שהיא חטא חמור שיש בו חילול השם, והנך לחודיהון [ואלה לעצמם], שעליהם אין בא עונש כבד כל כך אלא אם כן עשה את כולם כאחד