סקר
המסכתות הקצרות שבסדר מועד





 

פירוש שטיינזלץ

והלכתא [והלכה היא]: מותרת לשניהם.

א משנה בית שמאי אומרים: לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה שזנתה או יש לו מקום לחשוד בה בכך, שנאמר בגירושי אשה: "כי מצא בה ערות דבר" (דברים כד, א)

ובית הלל אומרים: אפילו מצא בה חיסרון כל שהוא כגון שהקדיחה תבשילו שעשתה אותו מלוח מדי, שנאמר: "כי מצא בה ערות דבר", כלומר, כל דבר חסרון.

ר' עקיבא אומר: אפילו מצא אשה אחרת נאה הימנה ורוצה לשאתה יכול לגרש את אשתו, שנאמר: "והיה אם לא תמצא חן בעיניו" (דברים כד, א).

ב גמרא תניא [שנויה ברייתא]: אמרו בית הלל לבית שמאי: והלא כבר נאמר "דבר", משמע שמשום כל דבר חסרון יכול לגרשה! אמרו להם בית שמאי: והלא כבר נאמר "ערות"!

אמרו להם בית הלל: אם נאמר "ערות" ולא נאמר "דבר", הייתי אומרמשום ערוה תצא מבעלה, משום דבר אחר לא תצא, לכך נאמר "דבר". ואילו נאמר רק "דבר" ולא נאמר "ערות", הייתי אומר אם יצאה רק משום דבר של חיסרון כלשהו — תנשא לאחר וכפי שממשיך הכתוב "ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר" (דברים כ״ד:ב׳, פסוק ב), ואולם אם יצאה משום ערוהלא תנשא לאחר ואסורה לכל אדם. לכך נאמר "ערות", לומר שאף זו שנתגרשה משום דבר ערווה ממש מותרת להינשא.

ושואלים: ובית שמאי, האי [הביטוי הזה] "דבר" מאי עבדי ליה [מה עושים הם בו]? שהרי לדעתם מדובר בערווה דווקא! ומשיבים: נאמר כאן בקשר לערווה "דבר" ונאמר להלן בענייני עדות "דבר", שנאמר שם "על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר" (דברים יט, טו), מה להלן בשני עדים, אף כאן להביא לגירושיה של אשה משום ערווה, אין מכריעים את הדבר אלא בשני עדים.

ובית הלל טוענים: מי כתיב [האם נאמר] "ערוה בדבר", שמשמעו שמצא בה שעברה איסור ערווה בעדות של שנים? ובית שמאי אומרים: מי כתיב [האם נאמר] "או ערוה או דבר" כדבריכם?

ובית הלל אומרים: להכי כתיב [משום כך כתוב] "ערות דבר", שמשמע הכי [כך] שיש צורך בערווה לעדות של שנים, ומשמע הכי [כך] שיכול לגרש בין משום דבר ערווה ממש, ובין משום דבר אחר.

ג עוד שנינו במשנה שר' עקיבא אומר: אפילו מצא אחרת נאה ממנה רשאי לגרשה. ומבררים: במאי קא מיפלגי [במה הם חלוקים]?במה שנלמד מדברי ריש לקיש, שאמר ריש לקיש: הביטוי "כי" משמש במקרא בארבע לשונות (מובנים): במובן אי [או], במובן דלמא [שמא], במובן אלא (לא כך אלא כך), במובן דהא [שהרי, מפני]. ולפי זה מתפרשות השיטות במשנה.

בית שמאי סברי [סבורים] שמה שנאמר "והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר" פירושו: דהא [שהרי] מצא בה ערות דבר, שזהו הטעם מדוע לא מצאה חן בעיניו, ור' עקיבא סבר [סבור]: "כי מצא בה ערות דבר", "כי" פירושו אי נמי [או גם כן], אם מצא בה ערות דבר.

ד אמר ליה [לו] רב פפא לרבא: לדעת בית הלל, אם לא מצא בה לא ערוה ולא דבר, אלא גירשה סתם, מהו, האם גירושין אלה יש להם תוקף, או שמא כיון שלא גירשה כדין — גירושיה בטלים?

אמר ליה [לו], מדגלי רחמנא [ממה שגילתה תורה] גבי [אצל] אונס: "לא יוכל (ל)שלחה כל ימיו" (דברים כב, כט) שהכוונה היא שכל ימיו בציווי של "עמוד והחזיר" קאי [עומד הוא], שגם אם גירשה — חייב הוא להחזירה, אנחנו מבינים: דווקא התם [שם] הוא דגלי רחמנא [שגילתה תורה] כן, אבל הכא [כאן]מאי דעבד עבד [מה שעשה עשה].

אמר ליה [לו] רב משרשיא לרבא: אם לבו (בדעתו) לגרשה והיא יושבת תחתיו ומשמשתו, מהו [מה דינו]?קרי עליה [קרא עליו], כלומר, אמר לו פסוק המתייחס לכך: "אל תחרש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך" (משלי ג, כט).

ה תניא [שנויה ברייתא], היה ר' מאיר אומר: כשם שהדעות (התייחסויות הנפש) שונות בענייני מאכל, כך דעות ביחס לנשים. ומשל לדבר: יש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו את הכוס עם הזבוב, ואינו שותהו, וזו היא מדת פפוס בן יהודה שנהג קפדנות מרובה באשתו, שהיה נועל דלת בפני אשתו ויוצא, שלא תראה כל אדם.

ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו את הזבוב ושותהו את היין, וזו היא מדת כל אדם, שמדברת אשה עם אחיה וקרוביה ומניחה בעלה לעשות כן.

ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך תמחוי (קערת תבשיל) מוצצו את הזבוב, ואוכלו את התבשיל, זו היא מדת אדם רע, שרואה את אשתו יוצאה ברחוב וראשה פרוע (גלוי, ללא כיסוי) וטווה בשוק שלא בדרך צניעות,

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר