אפילו זמן אחד לכולן נמי [גם כן] הוי [הריהו] טופס, שכיון שהזכיר שפלוני גירש את פלונית ופלוני את פלונית כל אחד לעצמו — הריהם כטפסים נבדלים, אלא היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] כלל — שכתב בו כך: "אנו פלוני ופלוני גירשנו נשותינו פלונית ופלונית" שאין גירושי כל זוג נזכרים לעצמם בגט.

מתקיף לה [מקשה על כך] ר' אבא: לשיטת ר' יוחנן, שאמר זמן אחד לכולן זהו כלל, ליחוש [שנחשוש] אם כן דלמא כי [שמא כאשר] חתמו סהדי [העדים] — אבתרא [על הזוג האחרון] בלבד הוא דחתימי [שחתמו]! מי [האם] לא תניא [שנינו בברייתא]: עדים חתומין על שאילת שלום בגט, שלאחר נוסח הגט היה כתוב בו שידרשו בשלום מישהו — הרי זה פסול, ומדוע? — חיישינן [חוששים אנו] שמא על שאילת שלום חתמו, ולא על הגט!

ודוחים: לאו איתמר עלה [וכי לא נאמר עליה על ברייתא זו]: אמר ר' אבהו, לדידי מפרשא לי מיניה [לי עצמי נתפרש לי הדבר ממנו] מר' יוחנן אם היה כתוב בסוף הגט "שאלו בשלום פלוני "— הרי זה פסול, שכאן מתחיל ענין חדש, ושמא חתמו העדים רק על שאילת השלום, אבל אם כתוב "ושאלו" בו"ו החיבור, שנראה שהוא המשך של הדברים הקודמים, ועל הכל חתמו העדים — הרי זה כשר. הכא נמי [כאן גם כן] יש לפרש דכתיב ביה [שכתוב בו] בגט זה "פלוני גרש את פלונית ופלוני גרש את פלונית ופלוני גרש את פלונית

"בו"ו החיבור, שרואים שיש כאן המשך. ושואלים: ותו [ועוד] יש להקשות: לר' יוחנן, שאמר זמן לכל אחד זהו טופס, מאי איריא [מה שייך, מדוע דווקא] משום טופס מיוחד שבו? ותיפוק ליה [ותצא לו] פסילת הגט הזה מטעם אחר, דהוה ליה [שהרי הוא] כגט שנכתב ביום ונחתם בלילה שהוא פסול. שאנו מבינים שכל גט נכתב בזמן אחר וחתימת העדים נעשתה רק לאחר שנכתב הגט האחרון, ואם כן שאר הגיטין שנכתבו קודם לכן לא נחתמו בזמן שנכתבו!

אמר ליה [לו] מר קשישא [הזקן] בריה [בנו] של רב חסדא לרב אשי, הכי אמרינן [כך אנו אומרים] משמיה [משמו] של ר' יוחנן בהסבר הלכה זו: כגון דכתיב בהו [שכתוב בהם] בכל אחד מהם בחד בשבא [בראשון בשבת], בחד בשבא [בראשון בשבת], כלומר, שהזמן המפורש בתוך כל גט הוא אותו זמן, ונמצא שנכתבו כולם באותו יום.

אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי: לדעת ריש לקיש, שאמר שאם נזכרו גירושין של כל זוג לעצמו, אף שזמן אחד לכולן נמי [גם כן] טופס לכל אחד ואחד הוי [הוא נחשב], והיכי דמי [וכיצד הוא בדיוק] כלל — דכתיב ביה הכי [שכתוב בו כך] "אנו פלוני ופלוני גירשנו נשותינו פלונית ופלונית", אם כן נמצאו שתי נשים מתגרשות בגט אחד שהרי כל אותן נשים מתגרשות באותו שטר עצמו שיש בו רשימה של שמות, והתורה אמרה: "וכתב לה" (דברים כד, א) ולמדנו מכאן: ולא לה ולחברתה! וכל אחת צריכה גט מיוחד לעצמה!

ומשיבים: דהדר [שחזר] וכתב כך לאחר הנוסח הכללי: פלוני גירש את פלונית, ופלוני גירש את פלונית.

אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי: ומאי שנא מהא דתניא [ומה שונה הדבר מזו ששנינו בברייתא]: הכותב כל נכסיו לשני עבדיו — קנו שניהם את הנכסים ומשחררין זה את זה, שהרי כל אחד מהם הוא בכלל הנכסים, ונמצא שחציו משועבד לחבירו, ולכן צריכים לשחרר זה את זה. וכיון שבהלכה הושוו שיחרורי עבדים לגיטי נשים, יכולים אנו ללמוד מכאן ששטר אחד הנכתב לשנים כאחד — מועיל!

ודוחים: ולאו אוקימנא [וכי לא העמדנו את הדבר] שמדובר שכתב זאת בשני שטרות ולא בשטר אחד? שכתב לכל עבד שנותן לו כל נכסיו, ונתן לשניהם את השטרות בבת אחת. ואם כן אף בשיחרור עבדים צריך שטר לכל אחד לעצמו.

ומעירים: תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של ר' יוחנן, וכן תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של ריש לקיש.

תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של ר' יוחנן: חמשה שכתבו בתוך הגט "איש פלוני מגרש את פלונית, ופלוני את פלונית, ופלוני את פלונית", וזמן אחד לכולן, והעדים חתומים מלמטה — כולן כשרים, ותנתן התעודה הזו לכל אחת ואחת ותתגרש בה.

ואם היה כתוב זמן לכל אחד ואחד והעדים מלמטה, את (אותו גט) שהעדים נקראים עמו — כשר. ר' יהודה בן בתירא אומר: אם יש ריוח ביניהן — פסול, שנראה שחתימת העדים היא על האחרון בלבד, ואם לאו [לא] — כשר, שלדעתו אין הזמן שכתוב בהם, כל זוג לעצמו, מפסיקן, אלא הם נחשבים כשטר אחד.

תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של ריש לקיש: חמשה שכתבו כלל בתוך הגט, "אנו פלוני ופלוני גירשנו נשותינו פלונית ופלונית, פלוני גירש את פלונית ופלוני גירש את פלונית", וזמן אחד לכולן והעדים חתומים מלמטה — כולן כשרין, ותנתן לכל אחת ואחת.

ואם היה זמן לכל אחד ואחד, וריוח לכל אחד ואחד, והעדים מלמטה, את שהעדים נקראין עמו — הרי זה כשר ולא אחרים. ר' מאיר אומר: אף על פי שאין ריוח ביניהם — פסול, לפי שהזמן מפסיקן.

ושואלים: ולדעת ריש לקיש, מאי איריא [מה שייך], מדוע הודגש שם זמן לכל אחד ואחד? הא [הרי] הוא אמר: זמן אחד לכולן נמי [גם כן] טופס נפרד לכל אחד ואחד הוי [הריהו נחשב]!

ומשיבים: הני מילי [דברים אלה] אמורים היכא [במקום] לא ערבינהו מעיקרא [עירב אותם מתחילה] אלא כתב כל אחד לעצמו. אבל הכא [כאן] דערבינהו מעיקרא [שעירב אותם מתחילה] וכתב בנוסח: "פלוני ופלוני מגרשים את נשותיהם פלונית ופלונית", אי פליג להו [אם חולק להם] זמן לכל אחד ואחד — אין [כן] הרי הם נחשבים לשטרות חלוקים, אי [אם] לא — לא נחשבים לחלוקים.

א משנה שני גיטין שכתבן זה בצד זה על אותו קלף או נייר, ושנים עדים עברים, כלומר, שכותבים בעברית מימין לשמאל באים, כלומר, חתימתם הולכת מתחת גט זה הימני לתחת גט זה השמאלי, ושנים עדים יונים שכותבים משמאל לימין באים מתחת זה השמאלי לתחת זה הימני, את (גט זה) ששמות העדים הראשונים נקראין עמו בצמוד אליו, הוא הכשר.

אם היה עד אחד עברי שכותב מימין לשמאל ומתחתיו עד אחד יוני שכותב משמאל לימין, ואחריהם עד אחד עברי ומתחתיו עד אחד יוני, באין מתחת גט זה לתחת גט זה — שניהם, שני הגיטין פסולין.

ב גמרא שנינו במשנה שאם היו החתימות עוברות מתחת לשני הגיטין הרי רק זה שצמודים אליו שמות העדים כשר, לפי שאין חתימה על הגט השני, ושואלים: וליתכשר [ושיהיה כשר] האי [גט זה] הראשון במה שיש בו חתימת ראובן בלבד, והאי [וזה], הגט השני יהיה כשר במה שכתוב בהמשך "בן יעקב עד", ונאמר שזוהי חתימה אחרת על הגט השני, וכן העד החתום תחתיו, דהא תנן [שהרי שנינו במשנה] להלן: אם חתם העד רק "בן איש פלוני עד" — הרי זה כשר!

ומשיבים: מדובר דכתב [שכתוב בו] כך: "ראובן בן" אקמא [על הגט הראשון, הימני] ו"יעקב עד" אבתרא [על האחרון, השמאלי] שאז מסתבר שחתימה אחת היא ולא שנים.

ומקשים: וליתכשר האי [ושיהיה כשר גט זה, השמאלי] ב"ראובן בן", וליתכשר האי [ושיהיה כשר גט זה, הימני] ב"יעקב עד", דהא תנן [שהרי שנינו במשנה] להלן: אם כתוב רק "איש פלוני עד" בלי שיכתוב שם אביו — הרי זה כשר!

ומשיבים: שלא כתב [כתוב] תחת השמאלי "עד", אלא שם בלבד, ואין די בזה. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: לעולם שכתב "עד" שהיה כתוב תחת השמאלי "יעקב עד", ואולם מדובר דידעינן בהא חתימה דלאו דיעקב הוא [שיודעים אנו שחתימה זו שלא של יעקב היא] ומסתבר שחתימה זו היא חלק מחתימתו של ראובן בן יעקב, ואי אפשר לסמוך עליה כחתימה נפרדת לגט שני.