דקא מדלג ותני חד חד [שהוא מדלג ושונה אחד אחד], כלומר, שבעה קשרים וששה עדים וכיוצא בזה, ולא מזכיר מקרה של שניים חסרים (כגון שבעה קשרים וחמשה עדים) משמע שכל המחלוקת בין ר' עקיבא ובן עזאי היא רק על חתימתו של עד פסול אחד. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.

אמר אביי: שמע מינה [למד מכאן] כי האי קרוב [קרוב זה] שהכשירו בגט מקושר חתים [חותם] אי בעי [אם רוצה] בין בתחילה, בראש החותמים, בין באמצע בין בסוף.

ממאי [ממה] מוכיחים זאת — מדלא [ממה שלא] קבע ליה [לו] מקום היכן צריך העד הפסול לחתום. ושמע מינה [ולמד מכאן] גם כן: מכל תלתא [שלושה] עדים החתומים על גט מקושר מקיימינן [מקיימים אנו] אותו, מאשרים את הגט על פי חתימות העדים, ולא בעינן [ואין אנו צריכים] שיקיימו דווקא חתימת שלושה עדים רצופין וסמוכים זה לזה.

דאי סלקא דעתך בעינן [שאם עולה על דעתך שאנו צריכים] רצופין, אם כן לקבע ליה [יקבעו לו] מקום להאי קרוב [לקרוב זה] שיחתום בתחילה או באמצע או בסוף, ולכשר ביה טובא [ויכשירו בו אפילו פסולים הרבה], שהרי כל שלושה רצופים בהכרח ששנים מהם כשרים, והיו יכולים לתקן שכל שלישי יהא עד פסול. אלא ודאי אפשר להכשיר לפי חתימות שאינן רצופות, ואז יש לחשוש שמא יסמכו על שני עדים פסולים.

ולענין הלכה במחלוקת שבמשנה, מסופר כי אתו לקמיה [כאשר היו באים לפני] ר' אמי בגט מקושר קרח, שצריכים להשלים בו עדים, אמר ליה [לו] למחתים: צא והשלים עליו אפילו עבד מן השוק, וכדעת בן ננס.

א משנה המגרש את אשתו, ואמר לה כשגירשה: הרי את מותרת להינשא בגט זה לכל אדם אלא לפלוני — ר' אליעזר מתיר להינשא בגט זה, שלדעתו גט כשר הוא, וחכמים אוסרים, וסבורים שגט כזה, שאינו מתיר את האשה לכל, ואין הקשר בינו ובין אשתו ניתק לגמרי — פסול הוא. כיצד יעשה כדי להכשיר את הגט — יטלנו הימנה, ויחזור ויתננו לה, ויאמר לה: הרי את מותרת בו לכל אדם. אם כתבו את התנאי הזה שאינה מותרת בו לכל בתוכו של הגט, אף על פי שחזר ומחקו — פסול, לפי שגט זה נכתב מעיקרו בפסול.

ב גמרא איבעיא להו [נשאלה להם, ללומדים]: האי [הביטוי הזה] שאמר הבעל "אלא", כיצד יש להבין את משמעותו המשפטית, האם "חוץ" הוא, וכוונתו שמתחילה אינו מתירה לכל אדם, אלא לאנשים מסויימים בלבד, או "על מנת" הוא ועצם הגט מתירה לכל אדם, אלא שהוסיף תנאי על כך, שלא תינשא לפלוני, והרי זה כשאר תנאים שמתנה עם אשתו בגט?

ומתוך כך נברר מהי מחלוקת ר' אליעזר וחכמים: האם "חוץ" הוא ודווקא ב"חוץ" הוא דפליגי רבנן עליה [שחלוקים חכמים עליו], על דבריו של ר' אליעזר, וסוברים שהגט פסול הוא, ומדוע? — דהא [שהרי] שייר לה בגט, שלא היה זה גט כריתות גמור, שהרי לא התירה לכל, אבל אם התנה בלשון "על מנת" מודו ליה [מודים לו] חכמים שהוא גט כשר, מידי דהוה אכל [כמו שהוא בכל] תנאי דעלמא [סתם] שיכול להתנות נתינת הגט בכל תנאי שירצה.

או דלמא [שמא] "אלא" שאמר "על מנת" הוא, ודווקא במקרה של "על מנת" הוא דפליג [שחולק] ר' אליעזר אדרבנן [על חכמים] ומתיר את הגט, אבל ב"חוץ" מודה אף הוא שהגט פסול, דהא [שהרי] שייר לה בגט, שאיננו כורת ומנתק אותה לגמרי ממנו.

אמר רבינא: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לשאלה מה היא לשון "אלא", מברייתא זו: כל הבתים מטמאין בנגעים (צרעת הבית) אלא של גוים. אי אמרת בשלמא [נניח אם אתה אומר] שלשון "אלא" "חוץ" הוא — שפיר [יפה] מתפרש המשפט, שכוונתו: כל הבתים מיטמאים חוץ מבתים של גויים, אלא אי אמרת [אם אתה אומר] כי משמעות המלה "אלא" "על מנת" הוא, כיצד אם כן יתפרש משפט זה? האם תאמר: רק על מנת שלא מיטמו [יטמאו] בתי גוים הוא דמיטמו [שנטמאים] בתי ישראל, ותוכל להסיק מכאן: הא [הרי] אם כן מיטמו [מיטמאים] בתי גוים לא מטמאי [מיטמאים] בתי ישראל?!

ועוד יש להקשות: בתי גוים מי מטמאי [האם הם מיטמאים] כלל? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: מה שנאמר "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם" (ויקרא יד, לד), בא לומר: ארץ אחוזתכם שהיא שייכת לכם מטמאה בנגעים, ואין בתי גוים מטמאין בנגעים! אלא שמע מינה שלשון "אלא" "חוץ" הוא! ומעירים: שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.

ומעירים: לפי הסבר זה מתניתין שלא כי האי תנא [כדעת תנא זה], דתניא [שכן שנינו בברייתא] אמר ר' יוסי בר' יהודה: לא נחלקו ר' אליעזר וחכמים על המגרש את אשתו, ואמר לה: "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני" — שאינה מגורשת. על מה נחלקו? על המגרש אשתו, ואמר לה: "הרי את מותרת לכל אדם על מנת שלא תנשאי לפלוני",