ומשיבים: כוונתו לא שהיתה נשואה כבר לשני, אלא זכות הראויה לשני, שאינו יכול לשלול זכותו של אדם שני שירצה לשאת אותה.

א משנה כתב גט לגרש בו את אשתו, ונמלך ולא נתן לה את הגט, בית שמאי אומרים: מכל מקום פסלה מן הכהונה. שאף שכתיבת הגט כשלעצמה אינה מוציאה אותה מרשות בעלה, מכל מקום נחשבת היא בכך כגרושה במקצת להיאסר לכהן. ובית הלל אומרים: לא רק אם כתב גט ולא נתנו לה, אלא אף על פי שנתנו לה אלא שהיה זה גט על תנאי, ולא נעשה (התקיים) התנאי ולכן לא חל הגט — לא פסלה מן הכהונה עד שיחולו הגירושין בפועל ותיקרא גרושה לכל דבר.

ב גמרא שלח ליה [לו] רב יוסף בריה [בנו] של רב מנשה מדויל לשמואל שאלה זו: ילמדנו רבינו הלכה בענין זה: יצא עליו, על אדם, קול (שמועה): איש פלוני כהן כתב גט לאשתו, ואולם רואים אנו שהיא עדיין יושבת תחתיו ומשמשתו, מהו דינה, האם יש לחשוש לקול השמועה שיצא?

שלח ליה [לו] בתשובה: תצא מבעלה, והדבר צריך בדיקה קודם לכן. ושואלים: מאי [מה] היא בדיקה זו? אילימא [אם תאמר] שהבדיקה היא דאי מבטלינן קלא [שאם אנו מבטלים קול שיצא] ואומרים שכיון שלא היתה בזה עדות — אין ממש בדבר, או שמא לא מבטלינן [מבטלים אנו] אלא חוששים לשמועה (ריטב"א). ואולם מה מקום לשאלה זו? והא [והרי] נהרדעא אתריה [מקומו] של שמואל היא והיו פוסקים שם כשיטתו, ובנהרדעא לא מבטלי קלא [אין מבטלים קול] ובוודאי על פי שיטת שמואל הם נוהגים! אלא מה שצריך לבדוק הוא, דאי קרו [שאם קוראים] אנשים לנתינה של גט "כתיבה".

ושואלים: וכי קרו [ואף כאשר קוראים] לנתינה כתיבה, ואולם לכתיבה גופה [עצמה] מי [האם] לא קרו [קוראים] לה כתיבה? ולפיכך גם אם יימצא שקוראים לנתינה כתיבה לא נדע בבירור אם באמת נתן לאשה את הגט או שרק כתב לה גט!

ומשיבים: אין [כן], דאי מיגליא מילתא [שאם מתגלה, מתברר, הדבר] דקרו [שקוראים] לנתינה כתיבה, דלמא [שמא] שנתן גט קאמרי [אמרו], וחוששים לקול זה, שמא היא גרושה ממש.

ועל דברי שמואל שתצא מבעלה תוהים: תצא?! והא [והרי] אמר רב אשי: כל קלא [קול] שיוצא דבתר [לאחר] נישואין לא חיישינן ליה [אין אנו חוששים לו]! שאף שחוששים לקול שיצא על אשה שנתקדשה ואין מניחים לה להינשא לאחר אלא אחרי שתקבל גט מן הראשון — לא אמרו זאת אלא כשלא נישאה עדיין, אבל לאחר שנישאה — אין חוששים לקול, ולא תצא מבעלה. ואף כאן, אשה זו שיצא עליה קול שנתגרשה יושבת תחת בעלה!

ומשיבים: מאי [מה פירוש] "תצא" שאמר שמואל — הכוונה היא נמי [גם כן] תצא משני, שאם ימות בעלה הראשון והיא תינשא לכהן אחר, הרי בגלל הקול שיצא על הגט שנתן לה בעלה הראשון — תצא ממנו.

ומקשים: אם כן אתה מוציא לעז על בניו של ראשון! שאם יוצאת מן השני משום גרושה, אם כן אף בעלה הראשון היה עמה לאחר גירושיה, ובניה ממנו — חללים הם! ומשיבים: כיון שמן הבעל השני הוא דמפקינן לה [שאנו מוציאים אותה] ומראשון לא מפקינן לה [אין אנו מוציאים אותה], אם כן אתי למימר [יבואו לומר] ולהסביר שכך היה המעשה: סמוך למיתה גרשה בעלה הראשון, ובניה ממנו כשרים הם, אבל אינה רשאית להינשא לכהן אחר. ואין חשש להוצאת לעז על בניה שמן הראשון.

ג אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן משום (בשם) ר' יהודה בר אילעי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים, שהיו הראשונים מדקדקים יותר בטהרת יוחסין.

ומסבירים: דורות הראשונים הכוונה היא — בית שמאי, שכל כך הקפידו בקדושת כהונה עד שאמרו במשנתנו שאפילו בכתיבת גט בלבד אשת כהן נאסרת עליו. ואילו דורות האחרונים — ר' דוסא, דתניא [שכן שנוינו בברייתא]: אשת כהן שהיתה שבוייה, אוכלת בתרומה ואין חוששים לה שמא נאנסה בהיותה בשבי ועל ידי כך נאסרה לבעלה הראשון ונפסלה מאכילת תרומה, אלו דברי ר' דוסא.

וכהסבר לדבר אמר ר' דוסא: וכי מה כבר עשה לה ערבי זה ששבה אותה, וכי מפני שמיעך לה בין דדיה (שדיה) בדרך פריצות פסלה בכך מן הכהונה?! וכל זמן שלא התברר בפירוש שנבעלה ממש על ידי שוביה — אין לאסור אותה בתרומה. הרי שדורות אחרונים מקילים הרבה בקדושת כהונה.

וכיוצא בזה עוד אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן משום (בשם) ר' יהודה בר אילעי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים; דורות הראשונים היו מכניסין פירותיהן מן השדה לבית בכוונה דרך טרקסמון (פתח חשוב) כדי לחייבן בכך במעשר, ואילו דורות האחרונים מכניסים פירותיהם מן השדה לבית דרך גגות ודרך קרפיפות (חצר אחורית) כדי לפוטרן בכך מן המעשר.

ומסבירים את הדברים על פי מה שאמר ר' ינאי: אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית, שנאמר בווידוי מעשרות: "בערתי הקדש מן הבית" (דברים כו, יג) וכל עוד אין הטבל מוכנס לבית בכניסה הראשית שבחזית הבית ("פני הבית") מותר לאכול ממנו בדרך ארעי בלא להפריש מעשר, ומשום כך היו מכניסים את המעשר שלא דרך הפתח כדי להיפטר לפי שעה מן המעשר.

ור' יוחנן אמר לגופו של דבר: אפילו חצר קובעת לענין חיוב המעשר, שהימצאות הטבל בחצר כבר מחייבת להפריש ממנו מעשר לפני כל אכילה, שנאמר: "ואכלו בשעריך ושבעו" (דברים כו יב) משמע שאף אכילה שלא בבית אלא בחצר ("בשעריך") יש בה חיוב מעשר.

ד משנה המגרש את אשתו ואחר כך לנה עמו בלילה בפונדקי (פונדק, מלון), בית שמאי אומרים: אינה צריכה הימנו גט שני, ובית הלל אומרים: צריכה הימנו גט שני שמא בא עליה בפונדק, וחזר וקידשה בביאה זו.

אימתי אמרו דין זה — בזמן שנתגרשה מן הנשואין. ואולם מודים גם בית הלל בנתגרשה מן האירוסין — שאינה צריכה הימנו גט שני, מפני שאין לבו גס (רגיל) בה ואין לחשוש שבא עליה, למרות שלנו יחד באותו פונדק.

ה גמרא אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: מחלוקת בית שמאי ובית הלל היא דווקא במקרה שראוה שנבעלה,