כדאי (ראוי) הוא ר' שמעון שהכשיר גט שנכתב ביום ונחתם בלילה, לסמוך עליו בשעת הדחק. וכיון שכבר נכתב הגט הזה וניתן — אין לבטלו.

ומקשים: והאמר [והרי אמר] ריש לקיש: לא הכשיר ר' שמעון אלא לאלתר [מיד], אבל מכאן ועד עשרה ימים, לא! ומשיבים: בההיא [באותה] בעיה של הזמן, כשיטת ר' יוחנן סבירא ליה [סבור הוא] ר' יהושע בן לוי.

ומקשים: והאמר [והרי אמר] ר' יוחנן: שנים משום עדים, וכולן, האחרים, משום תנאי, ואם כן אינו סובר כר' יוחנן, שהרי ברור שהוא חושש משום העדים האחרים! ומשיבים: בההיא [בזו], בענין הטעם לעשרה, כריש לקיש סבירא ליה [סבור הוא] שכולם הם משום עדות.

א משנה בכל חומר שאפשר לכתוב בו כותבים את הגט — בדיו, בסם, בסיקרא, ובקומוס, ובקנקנתום, ובכל דבר אחר שהוא עושה כתב של קיימא (קיום). אבל אין כותבין לא במשקין (נוזלים) שונים ולא במי פירות, ולא בכל דבר שהכתב שלו אינו מתקיים.

וכן הוא לגבי גוף שטר הגט; על הכל כותבין, אפילו על העלה של זית, ועל הקרן של פרה. ואם נכתב הגט על קרן של פרה — נותן לה את הפרה כולה. וכן יכול לכתוב את הגט על יד של עבד ונותן לה את העבד. ר' יוסי הגלילי אומר: אין כותבין גט לא על דבר שיש בו רוח חיים, ולא על האוכלים.

ב גמרא תחילה מפרשים את המילים הנזכרות במשנה, ומסבירים: דיו — הוא מה שקרוי בארמית דיותא. סם — הוא סמא. סיקרא — אמר רבה בר בר חנה: סקרתא שמה בארמית. קומוס — הוא הנקרא בארמית קומא. קנקנתום — אמר רבה בר בר חנה אמר שמואל: זהו חרתא דאושכפי [שחור שמשתמשים בו הסנדלרים].

ג שנינו במשנה שניתן לכתוב את הגט בכל דבר שהוא מתקיים וכו'. ושואלים: לאתויי מאי [להביא, לרבות את מה הוא בא]? ומשיבים: לאתויי הא דתני [להביא, לרבות את זו ששנה] ר' חנינא: כתבו במי טריא [מים ששורים בהן פירות] או באפצא [עפצים] — הרי זה כשר, כיון שהכתב מתקיים. תני [שנה] ר' חייא: כתבו באבר (עופרת), בשחור (פחמים), ובשיחור (קנקנתום) — הרי זה כשר.

ד איתמר [נאמר] שנחלקו בשאלה: המעביר (חוזר וכותב) דיו על גבי דבר הכתוב בסיקרא, ועושה זאת ביום השבת, ר' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם] ולא נחלקו שבמקרה זה חייב על כך שתים: אחת משום כותב, שהוא כותב עכשיו אותיות בדיו, ואחת משום מוחק, שמוחק על ידי כך את האותיות של הסיקרא. וכן לא נחלקו ביניהם אם כתב דיו על גבי דיו, או סיקרא על גבי סיקרא, שלדעת הכל הרי זה פטור, שהרי לא שינה דבר בכתיבתו זו. אבל אם כתב בסיקרא על גבי דיו, אמרי לה [יש אומרים]: חייב, ואמרי לה [ויש אומרים]: פטור.

ומסבירים את השיטות: אמרי לה [יש אומרים] שחייב משום שמלאכת מוחק הוא, שמוחק את הכתב הראשון שהיה משובח יותר. אמרי לה [יש אומרים] שפטור משום שמקלקל הוא ומקלקל פטור במלאכת שבת.

דבר זה נאמר לענין הלכות שבת, אולם בעא מיניה [שאל אותו] ריש לקיש מר' יוחנן: עדים שאין יודעים לחתום, מהו שיכתבו להם אחרים את שמותיהם בסיקרא, והם יחתמו עליהם בדיו? והשאלה היא: האם כתב עליון, כתב שנכתב באופן זה על גבי כתב אחר, נחשב הוא לכתב, או שאינו כתב? אמר ליה [לו]: אינו כתב ולכן אין עושים כן לעדים שאין יודעים לחתום.

אמר ליה [לו] ריש לקיש: והלא לימדתנו רבינו, כי כתב עליון נחשב כתב לענין מלאכת שבת! אמר ליה [לו]: וכי מפני שאנו מדמין הלכות גיטין להלכות שבת נעשה מעשה ונורה לכתחילה לכתוב גט כזה? אין בכוחנו לסמוך על כך.

ה איתמר [נאמר] שנחלקו בשאלה הבאה: עדים שאין יודעים לחתום מה עושים בהם? רב אמר: מקרעין להם נייר חלק, מניחים על המסמך נייר חלק וקורעים, חותכים, את שמותיהם בתוך הנייר, והעדים ממלאים את הקרעים דיו ועל ידי כך נכתבים שמותיהם במסמך, ושמואל אמר: באבר (עופרת) כותבים להם תחילה בגוף המסמך, והעדים כותבים על הסימון שנעשה עבורם.

ותוהים: באבר סלקא דעתך [עולה על דעתך לומר]? והתני [והרי שנה] ר' חייא: כתבו באבר, בשחור, ובשיחור — כשר! אם כן, כתיבה מעולה היא זו, וכפי שאמרנו אם כותבים על גבי כתב אחר אין הכתיבה השנייה נחשבת כתיבה גמורה לענין גיטין! ומשיבים: זה לא קשיא [קשה]: הא [זה] שהתיר שמואל לעדים לחתום על גבי סימון שנעשה להם — הרי זה כאשר נעשה הסימון באברא [בעופרת] עצמה ואין זה עצמו נחשב ככתב, הא [זה] שאמר ר' חייא שכשר לכתיבת הגט — הרי זה במיא דאברא [במים של עופרת].

ר' אבהו אמר: אפשר לכתוב לעדים הללו תחילה במי מילין [במים של עפצים]. ומקשים: והתני [והרי שנה] ר' חנינא שגט שכתבו במי טריא ואפצא — כשר, ואם כן שוב כל כתיבה נוספת מעליו לא תיחשב ככתיבה גמורה!

ומשיבים: זה לא קשיא [קשה]: הא [זה] שהתיר ר' אבהו לעדים לחתום על גביו, הרי זה באופן דאפיץ [שהיה הקלף מעובד בעפצים], הא [זה] שכשר הוא עצמו לכתיבת הגט, הרי זה באופן שלא אפיץ [היה מעובד הקלף בעפצים], והטעם שהתיר ר' אבהו לעדים לחתום על גבי מי מילין בקלף מעובד הוא, לפי שאין מי מילין מתקיימים על גבי מי מילין שקדמו להם בעיבוד הקלף, ואין חתימת העדים נחשבת כבאה על גבי כתב.

רב פפא אמר: כותבים להם תחילה את שמותיהם ברוק והם כותבים עליו בדיו את שמותיהם. וכן אורי ליה [הורה לו] רב פפא לפפא תוראה [רועה השוורים] שלא ידע לכתוב, שיעשו לו כך ברוק. ומעירים: והני מילי [ודברים אלה] לגבי חתימה התקינו דווקא בגיטין, משום שפעמים לא ימצאו עדים ותישאר האישה עגונה, אבל בשטרות של ממון — לא תיקנו כן,

אלא יחפשו עדים היודעים לחתום. וכפי שמסופר, דההוא דעבד עובדא [שאדם אחד שעשה מעשה] כעין זה בשאר שטרות שאינם גיטין, ונגדיה [והלקה, ציווה להלקותו] רב כהנא, בשל כך.