מונחין בארון. וכן הוא אומר במלחמת מדין: "וישלח אתם משה אלף למטה לצבא אתם ואת פינחס בן אלעזר הכהן לצבא וכלי הקודש וחצוצרות התרועה בידו" (במדבר לא, ו). "אתם" — אלו סנהדרין, "פינחס" — זה כהן משוח מלחמה, "וכלי הקדש" — זה ארון ולוחות שבו, "וחצצרות התרועה" — אלו השופרות.

תנא [שנה החכם]: לא לחנם הלך פינחס למלחמה במדין, אלא כדי ליפרע דין אבי אמו יוסף, שנאמר: "והמדנים מכרו אתו אל מצרים" וגו' (בראשית לז, לו). ושואלים: למימרא [האם לומר] שפינחס מזרעו של יוסף אתי [בא] מצד אמו? והא כתיב [והרי נאמר]: "ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה ותלד לו את פינחס" (שמות ו, כה), מאי לאו [האם אין] הכוונה דאתי [שבא] מיתרו שפיטם עגלים לעבודה זרה ולכן נתכנה "פוטיאל"? ומשיבים: לא, הכוונה היא שבא מיוסף שפיטפט (ליגלג) ביצרו ולא נכשל באשת פוטיפר.

ושואלים: והלא ידוע המדרש ששבטים היו מבזין אותו את פינחס לאחר שהרג את זימרי, והיו אומרים: ראיתם בן פוטי זה, בן שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה, יהרוג נשיא מישראל, ואם כן ודאי הריהו מזרע יתרו! ומתרצים: אלא פינחס הוא גם מזרעו של יוסף וגם מזרעו של יתרו. ובאחת משתי דרכים אלה: אי אבוה דאימיה [אם אבי אמו] מיוסף — אימיה דאימיה [אם אמו] מיתרו, ואי אימיה דאימיה [ואם אם אמו] מיוסף — אבוה דאימיה [אבי אמו] מיתרו. ומעירים: דיקא נמי [מדוייק גם כן], ממה דכתיב [שנאמר] "מבנות פוטיאל", לכאורה "בנות" תרי [שתים] משמע, אלא לומר ששני האבות נתכנו "פוטיאל", כל אחד מסיבה אחרת. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.

א משנה "ודברו השטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישב לביתו" וגו' (דברים כ, ה). אחד הבונה בית התבן (מחסן לתבן), או בית הבקר (אורווה), או בית העצים, או בית האוצרות. וכן אחד הבונה בעצמו, ואחד הלוקח (קונה), ואחד היורש, ואחד שנתן לו הבית במתנה — כולם היו חוזרים.

"ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו" וגו' (דברים כ, ו) — אחד הנוטע כרם, ואחד הנוטע לפחות חמשה אילני מאכל אחרים, ואפילו מחמשת המינין שאינם כולם ממין אחד — הרי נחשב הדבר לכרם לענין זה. אחד הנוטע, ואחד המבריך (מכניס ענף בארץ כדי לגדלו כעץ חדש בפני עצמו) ואחד המרכיב עצים זה על זה, ואחד הלוקח (קונה), ואחד היורש, ואחד שנתן לו כרם במתנה.

"ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה" (דברים כ, ז) — אחד המארס את הבתולה, ואחד המארס את האלמנה. אפילו שומרת יבם שמת אחיו בלא ילדים וצריך הוא לייבמה, ואפילו שמע שמת אחיו במלחמה וצריך לייבם את אשתו — חוזר ובא לו. כל אלו ואלו שאמרנו שחוזרים מכל מקום הם הולכים עם שאר אנשי הצבא ושומעין את דברי כהן מערכי מלחמה, כלומר, מהמקום שבו עורכים את המלחמה בתוך תחום ישראל, וחוזרין למקומם. אבל משרתים את צורכי הצבא, ומספקין מים ומזון לצבא, ומתקנין את הדרכים.

ואלו שאינן חוזרין ממערכי המלחמה: הבונה בית שער (כניסה לבית), או אכסדרה (אולם כניסה פתוח) או מרפסת (מקום שעוברים בו), או הנוטע רק ארבע אילני מאכל או חמשה אילני סרק, המחזיר את גרושתו, או שאירס אשה האסורה לו, כגון אלמנה לכהן גדול, גרושה או חלוצה לכהן הדיוט, ממזרת או נתינה לישראל, בת ישראל לממזר או לנתין — לא היה חוזר. ר' יהודה אומר: אף הבונה בית על מכונו, שמחדש בית שהיה קיים כבר — לא היה חוזר. ר' אליעזר אומר: אף הבונה בית לבינים בשרון לא היה חוזר, שבתים אלה לא היו יציבים והיו נופלים מפעם לפעם.

אלו שאין זזין ממקומן, שאינם צריכים אפילו ללכת למערכי המלחמה והם פטורים לגמרי: מי שבנה בית וחנכו באותה שנה, נטע כרם וחללו בשנה הרביעית, הנושא את ארוסתו, או הכונס את יבמתו. שנאמר: "כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושימח את אשתו אשר לקח" (דברים כד, ה), ודורשים: "לביתו" — זה ביתו שבנה, "יהיה" שהוא לשון ריבוי — זה כרמו, "ושמח את אשתו" — זו אשתו, "אשר לקח" — להביא (לרבות) את יבמתו, שאף על פי שאינה אשתו לגמרי — לקוחתו היא. והם פטורים לגמרי, ואף אין מספיקין (מספקים) (להם), לאנשי הצבא, מים ומזון, ואין הם מתקנין את הדרכים.

ב גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: מה שנאמר "ודברו השטרים... מי האיש אשר בנה "וכו' (דברים כ, ה), יכול שאומרים דברים של עצמן ולא של כהן המשוח? — כשהוא אומר "ויספו השטרים" (דברים כ, ח) — הרי דברים של עצמן אמור, שעד עכשיו לא הם דיברו ועכשיו מוסיפים משל עצמם, הא [הרי] מה אני מקיים את דברי הכתוב "ודברו השטרים" — בדברי משוח מלחמה הכתוב מדבר, שהשוטרים משמיעים את דבריו. הא [הרי] כיצד? — כהן מדבר בקול נמוך ושוטר משמיע לעם בקול רם את דברי הכהן.

תני חדא [שנויה ברייתא אחת]: כהן מדבר ושוטר משמיע, ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת]: כהן מדבר וכהן משמיע, ותניא אידך [ושנויה ברייתא שלישית אחרת]: שוטר מדבר ושוטר משמיע. אמר אביי: הא [הרי] כיצד אנחנו מיישבים את הברייתות האלה? ממה שנאמר "ונגש" (דברים כ, ב) ועד "ודברו" (דברים כ, ה), שמעורר את העם לצאת למלחמה ולא לפחד — כהן מדבר וכהן אחר משמיע, מ"ודברו" עד "ויספו", שמונה שם כל אלה החוזרים מן המערכה בגלל ענייני שמחה — כהן מדבר ושוטר משמיע, מ"ויספו" ואילך לגבי הירא ורך הלבב — שוטר מדבר ושוטר אחר משמיע.

ג שנינו במשנה בין הדברים הנאמרים ליוצאים למלחמה: "מי האיש אשר בנה בית חדש" כו' (דברים כ, ה). תנו רבנן [שנו חכמים]: "אשר בנה", אין לי אלא אשר בנה ממש, ואולם אם לקח (קנה) או ירש או שניתן לו במתנה מנין שאף הוא חוזר — תלמוד לומר: "מי האיש אשר בנה" שהוא לשון ריבוי — לרבות את כולם.

"בית", אין לי אלא בית מגורים, מנין לרבות בית התבן, ובית הבקר, ובית העצים, ובית האוצרות — תלמוד לומר: "אשר בנה" וכוונתו לרבות כל שבנה, מכל מקום. יכול שאני מרבה אף הבונה בית שער אכסדרה ומרפסת — תלמוד לומר: "בית", כלומר, מה בית שצריך להיות הראוי לדירה גם אם אין גרים בו — אף כל הראוי לדירה.

ר' אליעזר בן יעקב אומר: "בית" הוא כמשמעו, בית למגורי אדם דווקא, וכיון שלא נאמר "לא חנך" אלא "ולא חנכו" הרי זה למעט — פרט לגזלן שהבית איננו שלו. ושואלים: לימא [האם לומר] שדברים אלה דלא [שאינם] כדעת ר' יוסי הגלילי, דאי [שאם] כשיטת ר' יוסי הגלילי — הא [הרי] אמר: מה שנאמר "הירא ורך הלבב" (דברים כ, ח) זה המתיירא