כתבה על שני דפין שאינם צמודים זה לזה — פסולה. כי "ספר" שהוא אחד אמר רחמנא [תורה] ולא שתהיה המגילה שנים ושלשה ספרים.

כתב אות אחת ומחק אותה אות אחת במים, וכתב אות אחת נוספת ומחק אותה אות אחת — פסולה, דכתיב [שנאמר]: "ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת" (במדבר ה, ל), כלומר, צריכה כל הפרשה להיות כתובה ולהימחק יחד, בשלימות.

א בעי [שאל] רבא: כתב שתי מגילות לשתי סוטות, ומחקן לתוך כוס אחד מהו? האם כתיבה לשמה (לשם אשה מסויימת) בעינן [צריכים אנו] והאיכא [והרי יש כאן], שהרי כתב מגילה לכל אחת בנפרד — וכשרים המים להשקאת שתיהן או דילמא בעינן נמי [שמא צריכים אנו גם כן] שתהא מחיקה לשמה, וכיון שמחקן ביחד אין כאן מחיקה לשם כל אשה בנפרד — ופסולים הם?

ואם תמצא לומר כי בעינן נמי [צריכים אנו גם כן] שתהא מחיקה לשמה, אם מחקן בשתי כוסות, וחזר ועירבן את המים שבכוסות לאחר מכן מהו? האם רק מחיקה לשמה בעינן [צריכים אנו], והאיכא [והרי יש כאן], שהרי נמחקה כל אחת לשמה, או דילמא הא לאו דידה קא שתיא והא לאו דידה קא שתיא [שמא זו לא את שלה היא שותה וזו לא את שלה היא שותה]?

ועוד, אם תמצא לומר הא לאו דידה קא שתיא והא לאו דידה קא שתיא [זו לא שלה היא שותה וזו לא שלה היא שותה], אם חזר וחלקן את המים המאררים ונתן לכל סוטה כוס לעצמה מהו? האם אומרים שיש ברירה, ונאמר שהתברר הדבר למפרע שכל אחת שותה את שלה, או אין ברירה? לשאלות אלה לא נמצאה תשובה, ולכן תיקו [תעמוד, יעמדו] במקומן.

בעי [שאל] רבא: השקה את הסוטה בסיב, כלומר, דרך סיב דקל מהו, או אם השקה בשפופרת מהו? והשאלה היא: האם דרך שתיה בכך, או אין דרך שתיה בכך? אף שאלות אלה לא נמצא להן פתרון ולכן תיקו [תעמודנה] במקומן.

בעי [שאל] רב אשי: נשפכו מהן, מן המים, ונשתיירו מהן מהו? האם צריכה לשתות את כל המים שנמחקה המגילה בהם, או די אפילו בחלקם, ואף שאלה זו לא נמצא לה פתרון ולכן תיקו [תעמוד] במקומה.

ב אמר ר' זירא אמר רב: שתי שבועות האמורות בסוטה ("והשביע אותה הכהן". במדבר ה, יט. "והשביע הכהן את האשה. במדבר ה, כא) למה? — אחת קודם שנמחקה מגילה, ואחת לאחר שנמחקה.

מתקיף לה [מקשה על כך] רבא: הלא תרוייהו [שתיהן] קודם שנמחקה מגילה כתיבן [הן כתובות] ומדוע מייחסים זו לזמן זה וזו לזמן אחר? אלא אמר רבא: שתי השבועות הללו שונות בדבר אחר, אחת היא שבועה שיש עמה אלה (קללה), ואחת היא שבועה שאין עמה אלה.

ושואלים: היכי דמי [כיצד היא] שבועה שיש עמה אלה? אמר רב עמרם אמר רב: כגון שאומר: "משביעני עליך שלא נטמאת, שאם נטמאת — יבואו ביך (בך) כל הקללות הללו".

אמר רבא: והרי אם אומר כך אלה לחודה קיימא [לעצמה עומדת] ושבועה לחודא קיימא [לעצמה עומדת] ואין זה נחשב לשבועת האלה, שהרי אמר לה את האלה במשפט לעצמו! אלא אמר רבא, כך הלשון: "משביעני עליך שאם נטמאת יבואו ביך".

אמר רב אשי: במקרה זה אלה — איכא [יש כאן] אבל שבועה שלא נטמאת — ליכא [אין]! אלא אמר רב אשי, כך הנוסח: משביעני עליך שלא נטמאת, ואם נטמאת יבואו ביך, שהשבועה היא גם שתחול האלה.

ג משנה על מה היא אומרת "אמן אמן" שתי פעמים — אמן על האלה שהיא מקבלת על עצמה את הקללה, אמן על השבועה שמשביע אותה שטהורה היא, אמן אם זנתה מאיש זה שנחשדה בו, אמן מאיש אחר. אמן שלא שטיתי לא רק עכשיו, אלא גם בהיותי ארוסה ונשואה