שהפרישו תחילה מעות לקיניהם ואחר כך העשירו, אם רצה בעל המעות לשנות אותן ולהביא בהן חטאת בהמה — יביא, רצה להביא בהם עולת בהמה — יביא וישלים את מחיר הבהמות ממעות אחרות. מת המפריש והיו לו מעות סתומין — יפלו הכל לנדבה ואף דמי חטאת שבהן. ומכאן שלא רק בנזיר קיים אותו דין שמעות סתומים יפלו לנדבה!

ומשיבים: תנא [שנה] נזיר וגם חייבי קינין דדמו ליה [שדומים לו] ונחשבים לענין אחד, ולאפוקי מהא דתניא [ולהוציא ממקרה זה ששנינו בברייתא]: מי שהיה מחוייב חטאת על חטא שחטא, ואמר נוסף לכך בנדבה: "הרי עלי עולה", והפריש מעות ואמר "הרי אלו לחובתי", שאינו ברור אם נתכוון לחובת החטאת או לחובת נדר העולה, מה עושים באותן מעות?

אם רצה להביא בהן חטאת בהמה — לא יביא. רצה להביא בהן עולת בהמה — לא יביא. מת והיו לו מעות סתומים — ילכו לים המלח. שבמקרה כזה, בו אין שני הקרבנות באים כחובה לשם אותו ענין, לא ניתן להשתמש במעות הסתומים לשם נדבה.

א אמר רב אשי: הא [זה] שאמרת בענין נזיר שאם היו לו דמים מפורשין לא יביא מכולם נדבה, אלא דמי חטאת ילכו לים המלח וכו' — לא תימא [אל תאמר] שהוא רק במקרה שאמר ופירש "אלו לחטאתי, ואלו לעולתי, ואלו לשלמי", כל אחד לעצמו. אלא אפילו אמר "אלו לחטאתי ולעולתי ולשלמי" אף שלא חילק את המעות לכל אחד ואחד מקורבנותיו — מפורשין הן נחשבים לענין זה, ואינם נידונים כמעות סתומות.

ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] לשון אחרת, אמר רב אשי: לא תימא [אל תאמר] שאין הם נקראים מפורשים עד דאמר [שיאמר] "אלו לחטאתי ולעולתי ולשלמי", אלא אפילו אמר בלשון כללית יותר: "אלו לחובתי" — הרי הן כמפורשין.

ב אמר רבא: הא דאמרן [זו שאמרנו] שמעות סתומין יפלו כולם לנדבה הרי זה דווקא במקרה שדמי כל הקרבנות מעורבים, אבל אם נפלה דמי חטאת מביניהן, שחלק מסכום זה היה מובדל לשם דמי חטאת — הרי השאר הן מעתה כמפורשין, ולא כולם יפלו לנדבה, כלומר, לעולה, אלא הסכום הראוי לעולה — לעולה, והראוי לשלמים — ילך לשלמים (ונאכלים ליום אחד ואינם טעונים לחם).