איתיביה [הקשה לו] רבא לרב נחמן: ובעל לאו [לא] בכלל בריות הוא? והתנן [והרי שנינו במשנה]: האומרת "נטולה אני (אסורה הנאתי) מן היהודים", לענין תשמיש — יפר חלקו, ותהא משמשתו, ותהא נטולה מן היהודים כאשר תתגרש. ומעתה, אם אתה אומר שבעלה בכלל נדר זה, נמצא שיש בכך נדר שבינו לבינה, ולכן מפר את חלקו, אבל אין הנדר מופר לעולם, ולכן כשמתגרשת ממנו נאסרת, ונטולה מן היהודים.

ואי אמרת [ואולם אם אומר אתה] כי בעל לאו [לא] בכלל בריות הוא אם כן אין זה נדר שבינו לבינה, אלא נדרי עינוי נפש הן, ויפר לה לעולם!

השיב לו: אימא [אומר] לך: בדרך כלל בעל אינו בכלל בריות, ושאני הכא [שונה כאן] דמוכחא מלתא [שמוכח הדבר] שהרי על היתרא קאסרה נפשה [המותר לה היא אוסרת את עצמה] ולא על יחסים שממילא אסורים עליה, ובודאי התכוונה לאסור עליה את בעלה בנדר זה.

א שנינו במשנה שאם נדרה הנאה מן הבריות יכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה. ומעירים: ולא קתני [שנה] גם ובמעשר עני. והתניא [והרי שנינו] בברייתא הלכה זו ונוסף בה: ובמעשר עני!

אמר ר' יוסף: לא קשיא [קשה]; הא [זו] — שיטת ר' אליעזר, הא [זו] — שיטת רבנן [חכמים]. דתנן [שכן שנינו במשנה], ר' אליעזר אומר: אין אדם צריך להפריש בפועל, ואף לא לקרות שם על חלקו של מעשר עני בתבואה של דמאי (תבואה הנלקחת מעם הארץ, שספק אם היא מעושרת). שהרי מעשר עני אין בו קדושה, ואף אין העני יכול לתובעו ממנו, שהרי אין בידו ראיה שמגיע לו.