היתר מעלין את האיסור? והתנן [והרי שנינו במשנה]: גידולי תרומה — תרומה ובודאי שאינם מבטלים את העיקר! ומשיבים: בגידולי גידולין קאמרינן [אומרים אנו], שהם מותרים. שאין מדובר כאן במה שגדל במישרין מן התרומה, אלא בגידולים שצמחו מגידולים אלה, ואותם התיר ר' ינאי. ומקשים: הא נמי תנינא [זו גם כן שנינו]: גידולי גידולין של תרומה הרי הם חולין! ומשיבים: הא קא משמע לן [דבר זה השמיע לנו]: אפילו בדבר שאין זרעו כלה, כגון בצלים — גידולי גידולים מותרים.

ומקשים: והתנן [והרי שנינו במשנה]: הטבל — גידוליו מותרין בדבר שזרעו כלה. אבל דבר שאין זרעו כלה — גידולי גידולין אסורין, ולפי זה היו אף גידולי הגידולים של תרומה זו צריכים להיות אסורים! ומשיבים: רבויא [ריבוי וגידול] שרבו גידולין על עיקרו מותר קא משמע לן [השמיע לנו].

א משנה האומר "קונם יין שאני טועם היום" — אינו אסור אלא עד סוף אותו יום, עד שתחשך, ולא עשרים וארבע שעות ("מעת לעת"). האומר: "קונם יין שאני טועם שבת (שבוע) זו" — אסור בכל השבת (השבוע), ושבת שעברה שאם נדר ביום השבת עצמו, הריהו בכלל איסור זה, למרות שהשבת נחשבת כשבוע שעבר. האומר "חדש זה" — אסור בכל החדש, וראש חדש של החודש הבא נמנה להבא עם החודש האחר, ומותר בו.

וכן האומר "שנה זו" — אסור בכל השנה, וראש השנה של השנה הבאה נחשב לעתיד לבא ולא בשנה זו. "שבוע (שבע שנים) זה" — אסור בכל השבוע, ואם נדר בשנת השביעית (השמיטה) עצמה אסור גם בשביעית שעברה, כלומר, אף באותה שנה עצמה.

כל זה כשאמר "יום זה" "שבוע זה", ואם אמר שהוא אסור "יום אחד" "שבת אחת" "חדש אחד" "שנה אחת" "שבוע אחד" — אסור מיום ליום, כלומר, אם נדר בלשון "יום אחד" אסור עד לאחר עשרים וארבע שעות. וכן "שבת אחת" אסור במשך שבוע שלם וכו'.

האומר שהוא אסור בדבר "עד הפסח" — אסור עד שיגיע חג הפסח, אמר "עד שיהא הפסח "— אסור עד שיצא חג הפסח. אם אמר "עד לפני הפסח", ר' מאיר אומר: אסור עד שיגיע (יתחיל) חג הפסח, ר' יוסי אומר: אסור עד שיצא (יגמר).

ב גמרא שנינו במשנה: האומר "קונם יין שאני טועם היום" — אינו אסור אלא עד שתחשך. אמר ר' ירמיה: לכשתחשך אינו מותר מיד, אלא צריך שאלה לחכם שיתיר לו את נדרו.

ושואלים: מאי טעמא [מה טעם] הדבר? הלא כבר עבר זמן הנדר! אמר רב יוסף: גזירה גזרו על זה שאמר "היום" משום זה שאומר "יום אחד", שהוא אסור מעת לעת. שאם יותר לו נדרו מיד לכשתחשך, שמא ידור הוא או אחר ב"יום אחד", ויחשוב שגם במקרה זה הוא מותר עם חשיכה, ולכן הצריכוהו לבוא לחכם והחכם יברר באיזו לשון השתמש.